the blood of an Angel פרק -1- (1D)

פרק -1-
"די כבר נימאס לי ממך זונה קטנה" צעק עלי אבי והעיף אותי על שולחן הזכוכית בסלון.
עוד חתכים ניהיו לי בגבי, תודה.
"את לא עושה כלום כמו שצריך את פוסטמה כמו אחיך" צעק ואני בכיתי.
"אוי אל תיהי נמושה אל תבכי !!! " צעק שובר על ראשי את הבקבוק בירה שלו ואני התעלפתי.
"מקנזי" היתה הצעקה האחרונה ששמעתי.
התעוררתי בחדר לבן של בית חולים, הסתכלתי מסביב רואה את אימי עומדת ליד מיטתי.
"היי חמודה, אני רציתי לספר לך את החדשות אז באתי מוקדם ואז ראיתי אותך מעולפת" אימי אמרה.
"למה התעלפתי" שאלתי בקושי זוכרת .
"את צעקת על ג'ורג' והלכת אחורה ונפלת על השולחן מה את לא זוכרת" שאלה וראיתי את ג'ורג' צוחק בחוץ.
"כן בטח" שיקרתי, לפחות אני זוכרת שהוא העיף אותי.
"אז מה החדשות" שאלתי מתעלמת מהשקר של ג'ורג' שוב.
"אני דיברתי עם אל והיא מוכנה שתעברי עליה " היא אמרה שמחה.
"ככה את מוסרת אותי?! אני הילדה שלך" צעקתי עליה והיא התחילה לכעס.
"ככה את מדברת למי שיצרה אותך ?! לא צריך תעברי לאל מחר על הבוקר משחררים אותך עוד שעתיים, אני מצפה להתעורר ואת כבר לא פה" אמרה והלכה.
התחלתי לבכות.
"אמ היי אני ריצ'ל, אני האחות שלך" אמרה האחות עם מיבטא בריטי.
"את בריטית" שאלתי מנגבת כמה דמעות.
"כן שלחו אותי לחודש לפה" אמרה מחייכת.
"אני מקנזי" אמרתי בקול רועד.
"אני יודעת, חמודה" אמרה בודקת את העירוי שלי.
"ריצ'ל אני יכולה לספר לך משו" שאלתי לא יודעת כבר למי לספר.
"ברור, ואני מבטיחה לא לספר לאפחד" אמרה בחיוך קטן
"נכון החתכים בגוף שלי" שאלתי וראיתי אותה מתקווצת. ידעתי שהיא יודעת עליהם
הרי היא האחות שלי. (אחות=אחות בית חולים)
"כן" אמרה
"רובם אבי החורג עשה" אמרתי מקפלת את רגלי על עבר החזה שלי.
"מקנזי, תקשיבי לי טוב! את מפסיקה בשבילי ואני יבוא לבקר אותך בלונדון" אמרה וכניראה היא שמעה אותי ואת אימא שלי.
"תודה רבה" אמרתי והיא נתנה לי חיבוק קטן והלכה.
-יום למחרת-
הינה אני יושבת במטוס מסתכלת על הים מתחתינו.
אחרי כמה שעות טובות של שינה וחשיבה המטוס נחת, מתחתי את השרוולים שלי עד הסוף
וירדתי מהמטוס אל עבר אל.
שיערה הבלונדיני התנופף ברוח ואני חייכתי רצה עליה.
"אל" "מקנזי" אמרנו ביחד.
"מקנזי את לא מאמינה כמה אני שמחה לראות אותך" אמרה אל כשניכנסנו למכונית שלה.
"מה שלומך ודס" שאלתי בזמן שהיא התניע את האוטו.
"מצוין, אה וכמעט שחכתי לספר לך, טוב אמ יש לו שני ילדים בגיל שלך בערך ואחד מהם אצלינו לסוף השבוע עם הלהקה שלו" אמרה ואני הנהנתי מבינה.
"אז הוא בן דוד שלי" שאלתי והיא הנהנה.
"ויש לו להקה" שאלתי שוב.
"אמ כן וואן דיירקשן שמעת עליהם" שאלה ואני הנדתי את ראשי ללא.
"אה אוקי" אמרתי ואז הגעתי לאחוזה ענקית .
ירדנו מהאוטו ושמענו צחקוקים מכיוון הבית. נשמתי עמוק.
"אני עוד רגע ניכנסת" אמרתי ואל הכניסה לי את המזוודות.
נשמתי עמוק מותחת עוד קצת את השרוולים ומסדרת את הג'ינס סקיני הארוך שלי.
התקדמתי אל עבר הדלת והלב שלי פעם בחוזקה.
מה עם הם לא יאהבו אותי ?
מה עם הם יגלו על החתכים?
מה עם ?
כבר לא היה מה עם כי פתחתי את הדלת ושקט פתאום ניהיה.
ניכנסתי בצעדים קטנים רואה את כולם בסלון מסתכלים עלי.
בלעתי את רוקי נושמת עמוק. רעדתי. ראיתי אחד מתולתל שהיה ניראה עצבני.
"היי" הקול שלי היה חלש וצרוד.
חייכתי חיוך מאולץ קטן.
"היי מקנזי כמה זמן לא ראיתי אותך" אמר דס.
"כן כבר 12 שנה" אמרתי הם התחתנו לפני 12 שנה.
"תכירי זה הבן שלי הארי" אמר דס והארי עמד בלי רצון, זה זה המתולתל.
"היי" אמרתי בחיוך מושיטה את ידי ללחוץ אותה.
ראיתי שהוא לא עומד ללחוץ אותה אז החזרתי אותה עלי.
"אלה הם הלהקה שלו" אמר והסתכלתי על הבחורים ההמומים ממני.
"אני עולה למעלה" אמרתי מהר לוקחת את התיק הקטן מנחשת שאל שמה את המזוודה הקטנה שלי ליד החדר שלי.
ניחשתי נכון, ניכנסתי מהר לחדר סוגרת אותו מאחורי.
ניהיה לי חם עם החולצה שלי, היה קר בבוקר בפורקס.
הורדתי אותה עם הגב לדלת, והוצאתי חולצה אחרת. ממש לפני שסיימתי לשמים את החולצה פתחו את הדלת.
ישרתי מהר את החולצה מסתובבת רואה את אחד הבחורים מלמעטה.
"אה אני מצטער" אמר מגרד בעצבנות את הראש.
"זה בסדר, לפחות הייתי עם הגב" אמרתי בחיוך קטן.
הוא פלט צחוק קטן. ישרתי מהר את השרוולים שלי הם קצת עלו.
"אמ רק רציתי לבקש סליחה בשם הארי הוא פשוט לא רגיל שעוד בן משפחה חוץ מג'מה נימצא בבית" אמר ואני הנהנתי.
"אנחנו אוכלים עוד חמש דקות" אמר
"תודה" אמרתי והוא הלך. מזל !!! חשבתי שהוא כבר ראה את הצלקות. שיט הצקלות משלשום עדיין אדומות.
אחח זה שורף.
אני זה זה כאוב. אופ שכחתי לקחת את הקדור. אני
אני מרגישה לא טוב.
שורף לי בגב.
שורף לי במצח איפה שג'ורג' ניפץ את הבקבוק.
הכל מתערפל. ניסיתי להחזיק בשידה אבל כל מה שהצלחתי לעשות זה לתפוס את הכדור לבלוע אותו מהר ואז למשוך את המנורה ולהפיל אותה בטעות.
"מקנזי" שמעתי את קולו של הארי.
"שורף לי" אמרתי ועיניי נעצמו.
לאחר כמה זמן פתחתי את עיני מוצאת את עצמי שכובה במיטה.
הסתכלתי מסביבי רואה את הארי יושב על הריצפה ישן.
תלתליו החומים מסובכים.
"הארי" לחשתי מוציאה את ידי לנגוע בוא וראיתי שהשרוול שלי עלה קצת.
הורדתי אותו מהר ונגעתי קצת בראשו.
"מה אה" שאל ממצמץ ומרים את ראשו.
"מקנזי" אמר וקפץ עלי בחיבוק.
"אח" אמרתי והוא שיחרר קצת.
"אני מצטער כל כך" אמר ואני חייכתי קצת .
"זה לא אשמתך" אמרתי והוא הנהן קצת.
"אנחנו אוכלים את רוצה לרדת" שאל ואני הנהנתי.
ג'ורג' הרעיב אותי ארבע ימים, למרות שאני לא רעבה לא רציתי שהם יחשדו .
"הו מקנזי איך את מרגישה" שאלה אל ואני חייכתי עליה חיוך מאולץ.
"יותר טוב פשוט שחכתי לקחת את הכדור" אמרתי והיא חייכה מהנהנת אומרת לי לשבת בינה לבין הארי.
אל שמה לי הרבה אוכל בצלחת ואני אכלתי רק את הירקות.
"מקנזי תאכלי את הבשר" אמרה אל
"אני לא רעבה" אמרתי וקמתי לשים את הצלחת בכיור.
"סליחה אבל אני צריכה לעלות למעלה" אמרתי משפשפת קצת את היד.
"אוקי חמודה לילה טוב" היא אמרה ואני חייכתי עולה מהר למעלה.
לקחתי מגבת למקלחת. נעלתי את הדלת בודקת שהיא לא נפתחת ואז התחלתי להתפשט.
עמדתי בהלבשה תחתונה מול המראה רואה את כל הצלקות שלי.
אני מרגישה חלשה בגללן.
חיפשתי במגירות משו, לקח לי מספר דקות עד שמצאתי מספריים לגזירת השיער.
שמתי אותם על המעקה של האמבטיה והתחלתי למלות אותה.
העברתי את האצבע על כל חתך שאני עשיתי, הסתובבתי להסתכל על החתכים בגב שעדין היו אדומים.
ראיתי שהאמבטיה מלאה אז סגרתי את המים, בדקתי עם הרגל עם המים חמים.
אפשר לסבול.
ניכנסתי לתוך המים ודמעות קטנות בורחות לי, גם בגלל ששורף לי וגם בגלל שהמים חמים וגם בגלל
ג'ורג'.
הכנסתי את כל הראש מנסה להשאר הרבה זמן מתחת למים אבל משו בי אמר לי לא.
משו בי משך אותי החוצה.
לקחתי את המספרים בידים רועדות מחליקה אותם על העור מספר פעמים עד שחדרתי פנימה.
חתכתי, רשמתי מילה. המילה שמאז גיל 4 אני מחפשת מילה עצומה ושאני רוצה אותה.
'FREE', הרגשתי חופשיה בלונדון.
אפילו עם זה רק לכמה שעות, אני מרגישה שאין יותר דביל-חורג.
הדם צבע את המים באדום כהה.
חייכתי. אני טובלת באמבטית דם. היא מסמלת אותי. היא אני.
הוצאתי את המים ואז שטפתי את עצמי מהדם .
עטפתי את עצמי במגבת. רואה שלא הבאתי בגדים.
יצאתי מסתכלת לכל עבר לראות שפחד לא יראה את החתכים ברגלים.
בדיוק לפני שהגעתי לדלת שלי שמעתי את קולו של הארי.
"את חותכת" שאל בשקט ואני קפאתי עם הגב עליו.
"אני אני אני" התחלתי לגמגם.
"למה" שאל תופס את ידי ומעביר את אצבעו על החתך החדש. 'FREE'
"מה קרה עם המשפחה שלך" שאל ואני לא עניתי. השתחררתי מידו וברחתי לתוך החדר נועלת אותו.
אפחד לא ראה את החתכים שלי.
אפחד לא שאל לשלומי.
אבל יש משו בהארי, אני מרגישה כאילו אנחנו יותר קרובים מבני דודים.
התלבשתי מהר וניכנסתי מתחת לשמיכה .
עצמתי את עיני ונירגעתי קצת, פתאום שמעתי רעם.
קפצתי במקומי, מאז או מתמיד שנאתי רעמים.
הם תמיד הפחידו אותי.
כמתי מהר מהמיטה קופצת כל כמה דקות מרעם.
לקחתי את השמיכה יוצאת מהחדר ויורדת למעטה.
ראיתי את הארי וחברים שלו יושבים ורואים סרט.
כשהם ראו שאני עומדת רועדת ליד הטלוויזיה הם הסתכלו במבט מבולבל.
"א-אני מ-מפחדת מ-מרעמים" גימגמתי קצת. אפעם לא באתי אל מישהו.
תמיד היתי מתכסה עם השמיכה ומנסה לישון.
הארי הסתכל עלי במבט בוחן. הוא ראה את החתכים שלי.
"בואי" אמר אותו אחד שהתפרץ לחדר שלי מוקדם יותר.
הוא פינה לי לידו מקום ואני היתישבתי בינו לבין עוד אחד.
"אני ליאם וזה לואי" אמר ליאם, זה שהזמין אותי לשבת לידו.
"תודה" לחשתי נישענת אחורה, ראיתי שהם צופים בטיטאניק.
פתאום היה רעם שוב ואז מצאתי את עצמי מחבקת את ליאם. הסמקתי ברמות.
"סליחה" לחשתי עוזבת את ידו הוא רק חייך וחזר להסתכל על הסרט.
לבסוף נישארנו אני וליאם אחרונים ערים.
"לכי לישון" אמר סוגר את הטלוויזיה.
"א-אל ת-תעזוב א-אותי" לחשתי מגמגמת.
הייתי חצי ישנה, אבל הרעמים לא הפסיקו.
"בואי" אמר מושיט את ידו. תפסתי אותה והוא משך אותי למעלה.
הגענו לחדר שלי ואז היד שלו נגע בחתכך החדש שלי. התקווצתי מכאב וליאם ראה את זה.
"מה קרה" שאל ואני החזקתי את היד.
"כלום" קולי הצרוד הדהד בחדר השקט.
ניכנסתי מתחת לשמיכה מפנה לליאם מקום.
"אל תשאיר אותי לבד בבקשה" אמרתי והוא העביר את ידו בשיער מגרד בעצבנות אותו.
"עם אתה יכול כמובן אני לא רוצה לגרום לך אי נוחות וכל זה" אמרתי מפנה את גבי עליו ודמעה קטנה נפלה לי.
"ששש אני פה" אמר וניגב את הדמעה שירדה.
הוא נישכב לידי עם הגב עלי.
"תודה" לחשתי בקול צרוד למדי.
"אין בעד מה" אמר, עצמתי את עיני מודעת לזה שמישו ישן לידי ואני לא לבד.
רגלינו נגעו אחת בשניה כמה פעמים ואני הסמקתי.
נירדמתי באיזשהו שלב.
~בוקר~
התעוררתי מרגישה נשימות על העורף שלי .
פתחתי את עיני מסתגלת לאור החזק מהחלון.
סובבתי את ראשי לראות מה מקור הנשימות .
ראיתי את ליאם.
הפנים שלנו היו כל כך קרובים, ואז שמתי לב לשפתיים התפוחות היפות שלו.
כשמעתי את הדלת מתחילה להפתח מהר זזתי ממנו והפנתי את גבי.
"אמרתי לך שהוא יהיה פה" שמעתי קול .
"אבל מה הוא עשה פה עם בת דודה שלי" זיהיתי את קולו של הארי.
המתחתי מסתובבת ורואה את הארי והבלונדיני מסתכלים מופתעים.
"פחדתי מרעמים ליאם סך הכל נישאר איתי" אמרתי
"בוקר טוב" פתאום התעורר ליאם.
"בוקר " אמרנו אני הארי והבלונדיני.
"האז ניילר אני רוצה לדבר עם מקנזי אני יכול שניה" אמר ליאם ואני קפאתי.
הארי וניילר החליפו מבטים וצחקו בדרך החוצה.
"למה" הוא שאל.
"למה מה" שאלתי קמה מהמיטה לארון.
"למה את חותכת" שאל והחולצה שהחזקתי נפלה.
"א- א-ני לא ח-חותכת" התחלתי לגמגם.
"אז אני מדמיין" שאל מרים את היד שלי ומרים את השרוול שלי.
"לא" אמרתי מפנה את גבי עליו.
פתחתי את הארון .
"תסתובב רגע" אמרתי והעפתי מבט קטן לאחור רואה שהוא עם הגב.
הורדתי את החולצה, לא היה לי כלום מתחת.
שמתי מהר חזיה וחולצה חדשה.
"גם בגב" שמעתי את קולו של ליאם.
השפלתי את מבטי.
"בגב זאת לא אני" ניפלט מפי . שיט רק שלא ישאל.
ליאם התקרב עלי מרים את ראשי עליו.
"מקנזי מה אני יעשה איתך" שאל מסתכל עלי עמוק .
עיניו החומות נצצו לרגע ואז נהפכו לכהות.
"בואי נלך לאכול ארוחת בוקר" אמר ואני הלכתי אחריו .
ניכנסנו למטבח רואים שכולם גמרו לאכול כבר.
"למה לקח לכם כל כך הרבה זמן" שאל הארי וקרץ.
"עם לא היתה בן דוד שלי מזמן היתי הורגת אותך" אמרתי בקול צרוד.