אהובת הקצין-פרק 14

ניק שכב במיטה,סובל מכאבים..אך,מאושר.אחז בכף ידה שלא אהובתו שישבה לצידו..
הוא נראה קצת מאושש,אך מותש.מחלת הלב שלו התישה אותו.כל שרק רצה היה להיות עם ליסה..
שכן..ניהל את מלחמתו עבורה מהלפטופ שלו.הוא חיפש מסמכים..התקשר לעורכי דין,שיהיו מוכנים לייצג את ליסה במשפט הצבאי הארוך הזה.הוא חשב שלא יהיה לו דיי זמן,בכדי להשתתף במאבק.אך,כפי שהבטיח לה..הוא לא מתכוון לוותר בשום אופן.
"אני אציל אותך."הבטיח,מעביר אצבעו על פנייה.
"אתה יחיד מסוגך.אתה יודע את זה.נכון?" אמרה לו.
"…אם את אומרת.."הוא הביט בה..מרטיב את פיו במיים,ובולע את הגלולה שקיבל.
"מה בלעת עכשיו?" שאלה..כשכל היום,ראתה אותו בולע כדורים.
"אספירין.."אמר.."כבר מתפוצץ לי הראש."
"אז אולי כדאי שתניח ראש ותנוח."היא אמרה,"לא התכוונתי להתיש אותך."
"זה בסדר.."אמר,"כל עוד את כאן לידי.אני זקוק לך,אהובה שלי."
"הבט בעצמך.אתה זקוק למנוחה כי אתה חלש."אמרה.
עיגולים שחורים מחוסר שיינה הקיפו את עיניו..שהיו כל כך אדומות.וכואבות.כאבו לו העיניים.
"אתה חייב לנוח."היא אמרה,כשהוא נעצב,לראות כי היא כפותה באזיקים..שפוצעים את ידיה ורגליה.
"זה לא מגיע לך.."אמר בלב כואב,כשדמעות זולגות מעיניו..מביט בחתכים שבידיה.לוקח את כף ידה,מצמיד אותה אל השפתיים שלו,ומנשק אותה.באהבה…מכל הלב..כשהוא כולו,מחובר למכשירים.
"אה,ניק..,היא אמרה.."אנחנו בבית חולים.."
"לא איכפת לי."אמר,כשהיא מוחה את הדמעות מעיניו."תני לי לאהוב אותך..הניחי לי לנשק אותך."
"בואי חומד,"אמר הסוהר..נכנס ולוקח אותה.
"בעדינות.."קרב אליו ניק שירד מהמיטה,"ותתייחס אליה בכבוד!" הוא קרא..עומד מולו,ומביט בו במבט מלא זעם.
"זה לא מגיע לה."קרא הסוהר.."הגברת העדינה שלך,היא רוצחת!"
"תן לי את הפרטים שלך..סמל!"קרא ניק .
"ניק,"התערבה ליסה,"אסור לך להתרגש יותר מידי.הלב שלך."
"אני בסדר."ענה,מבקש את פרטיו של הסוהר,שנהג בה בחוסר הגינות.
"אני רושם לך תלונה,על חוסר הגינות לאסירה.יש כמה כללים שאסור להפר.אתה הפרת את החשוב מכולם!"נזף בו ניק.."אני אדאג שאתה תישלח לכלא!"
כשהוא צופה בהם,יוצאים משם..בדרך אל הניידת הצבאית..
הוא רתח מזעם..וכשלפתע חש סחרחורת.הלב שלו הלם בחוזקה.כשהוא חש שעוד רגע הוא יתפוצץ.
מתיישב על המיטה,חסר נשימה,ממאמץ.אסור היה לו להתרגש כך.אחות נגשה אליו,עוזרת לו לחזור למיטה.
"אני בסדר."הרגיע אותה.
"אתה רוצה כוס מיים?"היא שאלה.."זה יעזור לך להרגע."
"אמרתי,שאני בסדר."אמר,מניח את ראשו על הכרית,מהורהר..דמעות,החלו שוב זולגות מעיניו.לא,הוא לא מסוגל להמשיך בצורה כזו.חייב לשים לזה סוף.מצפה לו מחר פגישה עם עורך הדין,איתו קבע לעבוד על תיק הרצח של ליסה.המאבק שלו,רק הולך להתחיל,בכל רגע.