רסיסי אהבה.

אני בנויה מרסיסים,
רסיסי שנהב חדים.
אני בנויה משכבות של עור,
מן ערימות של עפר.

ואולי אשכב לנוח קצת,
לקראת יום המחר, רק מעט.
שנים שהיא לא ראתה אותו,
והלב מתייבש בין שמש לבין צל.

ידעתי שהיא תיזכה,
לראות את זיו פניו.
היא חשבה שהוא מחכה,
שיהיה להם על מה לדבר.

שנים החדירו בפניו אות,
חוויות לא נשכחות,
והרגע הזה של התבוננות בעיניים,
גרם להם להזדקן בעוד כמה שעות.

אני בנויה מרסיסים,
רסיסי אהבה,
בהם אוכל לראות את עצמי,
לו מחכה…