מקצה לקצה *__* פרק 4

אח שלי הקטן בכיתה ה', עדיין "קטין" לעומתי.., הוא האח הכי מעצבן בעולם ! אני מעדיפה להיות בת יחדיה מאשר להיות אחות שלו, נגיד פעם לפני 3 שנים כשהייתי בכיתה ו' הוא התחבר עם ילד בשם אדם, מההתחלה הרגשתי שמשהו לא בסדר בילד הזה, תמיד שמתי עליו עין, באמצע השנה היינו בשיעור חופשי וגם הם, ראיתי את אח שלי רב עם אדם, הם קיללו והרביצו אחד לשני, אז באתי לאדם ודחפתי אות וכי הוא בא להכניס לאח שלי אגרוף ואחר כך אדם הזה הלשין עלי למורה שלו וכל היום המורה המטומטמת שלי השאירה אותי מחוץ לכיתה ! הם השעו אותי מבית ספר בגלל ילד מטומטם, אח שלי כל הזמן מזכיר את זה ליד אנשים מהמשפחה, הבעיה היא שהוא לא אומר את כל מה שקרה או רק אומר שהשעו אותי בגלל שהרבצתי לחבר שלו, כשהוא אומר את זה ככה בא לי לזרוק עליו משהו .
אז הגעתי תיכון, היו שמה מלא תלמידים ! גם מכיתות יותר בוגרות וגם מתחילים כמוני, נייל היה בשנה ב' ואני בא', לא הכרתי שמה אף אחד, נכנסתי לשיעור הראשון ובהפסקה לא היה לי עם מי להיות אז החלטתי לצאת לסיבוב בבית ספר, להכיר אותו קצת יותר, במהלך ה"סיור שלי" גיליתי מקום קטן במקום נסתר, מקום קטן מלא דשא שהשמש מאירה עליו באור נוצץ, את המקום הזה אף אחד לא הכיר ולא ידע על קיומו, אז התחלתי להיות שם בהפסקות, לחשוב, לכתוב את השירים שלי, והכי חשוב להיות עם עצמי, לא שאני כ"כ אוהבת להיות לבד, אני אוהבת להיות בחברת אנשים, אבל לפעמים אני צריכה את השקט שלי .
אחרי כמה ימים הכרתי כמה בנות מהכיתה שלי ונהיינו חברות די טובות, וגם, קלטתי את נייל באחת ההפסקות, אחרי שראיתי אותו הייתי בשוק, לא רדפו אחריו בנות כמו שתיארתי לעצמי, הוא לא היה מוקף מיליון ואחת איש, הוא בסך הכל הסתובב עם שני חברים שלו, בהפסקה אחת בדרכי למקום המסתור שלי, נייל הסתכל עליי ואני עליו, קשר העין הזה נחרט לי בלב חזק מאוד, הרגשתי לשנייה כאילו זה רק אני והוא, כאילו אין מסביבנו מלא תלמידים בכל מקום, הוא הסתכל לי בעיניים ואני לו, המבטים של שנינו נמשכו בערך חצי דקה, לא יכלתי להוריד ממנו את העיניים, וכנראה שגם הוא ממני, הוא חייך אלי את החיוך הממיס שלו וחבר שלו שאל אותו שאלה אז הקשר עין שלנו נקטע והוא המשיך בדרכו, רצתי למקום הסודי שלי ואיך שהגעתי נשכבתי על הדשא הרך ולא הפסקתי לחייך לעצמי, אני בטוחה שנראתי ממש מטופש …
בסוף ההפסקה חזרתי לכיתה, ניסיתי להפסיק לחייך לעצמי אבל לא הצלחתי, בשיעור לא הייתי הכי מרוכזת, רק נזכרתי במבט שלו, בחיוך שלו,בעיניים שלו … אחחח, נמסתי, פתאום המורה נחתה עלי משום מקום עם השאלה מה החלק הכי חושב בגוף שלנו, אני ישר קפצתי מהחלום בהקיץ ופלטתי בטעות ה"עיניים שלו" כל הכיתה התחילה לצחוק והמורה אמרה " לא, החלק החשוב ביותר בגוף האדם אינו העיניים, תצאי בבקשה לשטוף פנים תתרענני כמה דקות ותחזרי, את לא ממש מרוכזת ".
אני כבקשתה יצאתי החוצה הלכתי אל השירותים ופתאום את מי אני רואה שם ?? את נייל בכבודו ובעצמו, העיניים שלנו הצטלבו עוד פעם במסדרון בדרך לשירותים, למזלי לא היה שם אף אחד, נייל ניגש אלי, ולי התחילו לעוף פרפרים בבטן, הוא ניגש אלי" אני מכיר אותך מאיפה שהוא " אמר "אממ " הוא מילמל כשהוא מקיש באצבעותיו ומנסה להיזכר, " מאיפה אתה מכיר אותי ?" שאלתי, "את נראית לי מוכרת מאיפה שהוא, אני לא רוצה להישמע פתטי אבל המבט שלך מוכר לי" אמר, "עכשיו נזכרתי, ראינו אחת את השנייה בהפסקה היום" ניסיתי להישמע כאילו אני לא מכירה אותו, "נכון, עכשיו נזכרתי " אמר " זאת עם המבט שהיפנט אותי " לחש ולאחר מאית שנייה סתם את פיו בעזרת ידו, " מה אמרת ?" שאלתי מבולבלת "לא, סתם, עזבי " חייך ורץ לשירותים .
~ נקודת מבט של נייל ~
יאו איזה מפגר אני ! אני לא יכולה לנחות עליה משום מקום ולהגיד שאני מחבב אותה, אני אנסה בדרך אחרת, היא עדיין שם ? אני לא חושב, טוב, עוד כמה דקות אני אצא .
בהפסקה אני אלך למקום שלי, לא הלכתי אליו מסוף שנה שעברה, שם אני אמצע דרך לגשת אליה, אני חייב לדעת מי היא !