Game of blood and love #1

~נקודת מבט של קלייר~
מביניינים גורדי שחקים ,פארקים ירוקים וגדולים ,אנשים שרוקדים ברחובות ,זמרים מכל המינים ששרים ברחוב כדי להפיץ את כישוריהם עברה התיפאורה לעיר אפורה ללא שמש ,עיר שניראתה ללא כל רוח חיים ההפך הגמור מניו יורק . אך אין לי בעיה עם זה … מאז שאמא שלי ניפטרה לא אכפת לי מכלום , לא מאיך שאני מיתלבשת לא ממה שחושבים עליי לא ממי שונא אותי ומי לא ולא מה קרה לילדה הזאתי ואיך הילדה האחרת השמינה… כמו שפעם היה לי אכפת, פעם הייתי מהמקובלות שהיו הולכות לבית הספר עם מיני וחולצה ממש פתוחה שהחזיית פושאפ מרימה לי את כל הציצי למעלה כדי שהקפטן של קבוצת הפוטבול יסתכל עליי … אני הייתי יורדת על בנות שלא ניראו כמוני וכמו חברות שלי … אני הייתי צוחקת על המורים וזורקת עליהם את המסטיקים כשהם היו מעירים לי ואומרים לי ליזרוק את המסטיק בסך הכל עשיתי מה שהם ביקשו ! הבנים היו נוגעים בי ממששים אותי רק אלוהים יודע מה עוד , ולי לא היה אכפת כי אהבתי את זה אבל הדבר שאני יצטער עליו כל חיי הוא שאני לא אהבתי את אמא שלי , הייתי שמה עליה פס מאוד רחב , היא הייתה מיתקשרת אליי בשלוש בלילה ביגלל שהיא דאגה לי ולא הייתי עונה לה כי הייתי בטוחה שהיא חפרה לי!
היא הייתה כל הזמן דואגת לי שיקרה לי משהו… היא כל הזמן חזרה ואמרה לי שאני יקרה שאני חשובה שאני הדבר הכי חשוב שהיה לה בחיים! אך אני לא הקשבתי לה ויצאתי למסיבות והחלפתי את אמא שלי בהנאות וחיי כייף!
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול
-פלאשבק-
אמא שלי היתקשרה אליי בשעה 11:58 ובפעם הראשונה עניתי לה אבל לא למטרות טובות , אני רציתי ליצעוק עליה אך כשעניתי , היא אמרה לי לישמור על עצמי וליזכור שהיא תמיד אהבה אותי יותר מחייה … וקולה דעך לאט לאט ואז כשניסתה לסיים את המישפט … היא לא הצליחה.
אני זוכרת שנפלתי על ברכיי והתחלתי ליבכות לא כי עכשיו אני מחוסרת בית ולא כי עכשיו אין לי אמא וגם אבא אלא שאמא שלי בנאדם שגידל אותי 17 שנה מת בידיעה שאני שנאתי אותו.
~נקודת מבט של ג׳ייק~
״אני רעב!שמעתי את מאט צועק חלושות מחדרו , רצתי אליו במהירות ובשנייה וחצי כבר הייתי ליידו עם שקית דם , ״קח את זה מאט אתה צריך את זה! תישתה ואתה תרגיש יותר טוב !״ אך הוא היתנגד והפנה את מבטו מהדם ״אני רוצה דם אמיתי אני רוצה דם של אדם!״ אני יודע מה הוא רצה, הוא רצה להנות מהמרדף,מהפרצוף של הקורבן שמיסתכל עליו ומפחד ולא יודע יקרה לו אבל מאט כן יודע מה יקרה לו הוא יודע שהוא יהרוג אותו בדם קר , אך אנחנו כאלה … זה הזן שלנו … אנחנו צמאים לדם אנושי אנחנו קפואים כקרח אך יש לנו עדיין רגשות מה שאפשר לכבות בדיוק כמו מתג ואנחנו לא מתים לעולם … אנחנו ערפדים.