התערבות-פרק 10

נשארו 30 דקות לחידה.
"זה רק אני או שמתחיל להיות קשה לנשום?" רייג'ל שאל.
"החמצן הולך ואוזל" אמר אנגוס והוריד את החולצה מרוב החום.
"חם כאן,אין הרבה חמצן,זה נהיה יותר ויותר קשה לחשוב ככה" אמרתי והבטתי בדף.
"אתם חושבים שאחרים כבר סיימו?" שאל אנגוס ונפנף את פניו עם ידו.
"אולי,לך תדע" אמר רייג'ל וניסה לחשוב על החידה.
"איך אפשר העביר חוד מסכן בדף הזה?!" צעקתי.
נשארו 25 דקות.הזמן הלך ונגמר,ולאף אחד מאיתנו לא היה קצה חוט.
"מה אם….לא,זה בטח לא יעבוד" אנגוס מלמל לעצמו.
"אולי יש משהו בדף שיעזור לנו?" שאל אנגוס והרים אותו."שיט!" הוא צעק כשקרע נוצר בין שתי נקודות.
הבטנו שלושתינו בקרע שנוצר.
"אל תגידו לי ש…." קרא אנגוס."אז זה מה שהיינו צריכים לעשות מלכתחילה?!" צעק רייג'ל.
"זאת אפשרות!" צעקתי ורצנו אל הדף.התחלנו ליצור קרעים בין הנקודות מבלי שהדף ייקרע בקצוות.
לבסוף,כשבין כל הנקודות היה קרע,העברנו את החוד והדלת נפתחה.
"זה היה כזה פשוט?!" צרחתי.
התחלנו ללכת קדימה,והשעונים שלנו התחילו לצפצף.
"מישהו מתקרב" לחש אנגוס ושלף את החרב.שלפתי את הסכין,וסימנו לרייג'ל לעמוד מאחורינו.
הגענו אל חדר ענקי,כששתי מעברים מובילים אליו.בקצה החדר היה פסל ענק של ראש נחש עם פה סגור.
"אז אתם היריבים שלי?" אמר מישהו.הבטנו אל עבר הפסל,ואדם נשען עליו.
הוא היה די גבוה,שיער סגול קצר ועיניים כחולות.על הגב שלו היה קשור גרזן.
"אני הוא ביירון,בנו של הרמס.מי אתם?" הוא אמר בקול כבד.
"אני נדב,וזה אנגוס" אמרתי ועמדתי ממש ליד אנגוס,שנינו מפנים את הנשקים לעברו.
"ואני רייג'ל" אמר רייג'ל שהרגיש מעט לא קשור והלך הצידה.
"חיכיתי פה כבר 30 דקות.זה היה משעמם" הוא אמר ושלף את הגרזן.
"טוב,אז עכשיו אנחנו פה" צחק אנגוס ורץ אליו."חכה אנגוס!" צעקתי וצעדתי צעד.הבטתי למטה,וראיתי שאני דורך על שלולית.למעשה,בחדר היו הרבה שלוליות,ועל הקירות היו לפידים.
"אהההה!!" צרח אנגוס והניף אל ביירון את החרב.ביירון זז שמאלה וחמק מהמכה."אתה לא לוחם חרבות טוב" אמר ביירון ותפס בראשו של אנגוס,והטיח אותו בפסל.אנגוס נפל על הרצפה,והחרב נפלה הצידה.
"אתה לא חזק.ואתה?" הוא הביט לעברי.הבטתי על הרגליים שלו,וראיתי שהוא דורך על שלולית.
"אני? לא יודע.למה שלא תבדוק בעצמך?" אמרתי והחזרתי את הסכין לכיס שלי.
התרכזתי בשלולית עליה הוא דורך."מציב לי אתגר? אני מבין" אמר ביירון וחייך."אני מסכים!" הוא הניף אחורה את הגרזן כדי לרוץ ולשלוח מכה.
אני התרכזתי הכי טוב שיכולתי,ומים זזו מהשלוליות סביבו,ופגעו בו,אך הדבר היחיד שעשו היה להרטיב אותו.
"נו באמת" הוא לגלג:"זה הכי טוב שלך,בן של פוסידון?" הוא צעק ורץ לעברי.
"יותר טוב ממך" לחשתי והחזקתי בראש הכואב שלי.הוא צרב חזק.
"תמות" הוא הניף עליי את הגרזן,ובמהירות שלפתי את הסכין.התכופפתי והצלחתי להתחמק מהמכה.
קפצתי בזריזות,והנפתי את הסכין על שעונו.השעון נשבר,ונפל על שלולית.
חייכתי,והבטתי אחורה אל ביירון,שעמד המום."תראה!" צעק רייג'ל והצביע אל הפסל.
הפה של הנחש נפתח,והראה מעבר."בוא נלך" אמרתי ושנינו הרמנו את אנגוס."קח את החרב שלו" אמרתי לו והמשכנו קדימה,כשמאחורינו נסגרת הדלת.

אתנה ישבה על ראש המגדל.הסופה כבר הפסיקה,והיא הביטה אל עבר המדרגות שהובילו אל ראש המגדל.
"זזה תמיד מעצבן אותי לחכות" היא נאנחה ושכבה.
"אז לא תחכי עוד הרבה זמן" קראה ארטמיס שהייתה לידה.אתנה קפצה על רגליה,והביטה המומה בארטמיס.
"מה את עושה כאן? הבהלת אותי!" קראה אתנה.
"מצטערת" חייכה ארטמיס חיוך מתנצל."מה זאת אומרת לא אחכה עוד הרבה זמן?" שאלה אתנה ובחנה את ארטמיס במבט חשוד.
"הו,שום דבר!" קראה ארטמיס והוציאה את החץ והקשת שלה:"המבחן הזה ייגמר בקרוב מאוד!"

"הצבא שלי! הוא קם!!" צרח האדס באולם,וקולו הדהד.צבא שלם של אנשים חסרי נשמות עמד מולו.
מיסטר.די חייך וישב בצד.הוא הביט בכמעט עשרת אלפים אנשים שמשועבדים להאדס.
הוא צחק,והביט בהאדס המרוצה."בקרוב אני אשמיד את כל הר אולימפוס,ואקח את השליטה לעצמי!" צרח האדס,וקולו הדהד חזק יותר.
במשך אלפי שנים הוא חיפש צבא,צבא חזק מספיק כדי לשעבד את כל האלים.
"זאוס הוא השליט,ופוסידון מנסה לזכות בשליטה,אך היחיד שיזכה בה יהיה אני!" הוא שאג.
"האדס,לא כדאי שניצור עוד צבא? אחרי הכל,ככל שיהיו לך יותר חיילים,כך גם הכח של זאוס יחלש" צחק מיסטר.די.
האדס ירד מהבמה והתקדם אליו."אתה צודק.ואתה גם מבין,שעכשיו כשיש לי את מה שאני רוצה,אין לי עוד טעם בך?" שאל האדס בלגלוג.הוא שלף חרב והתקדם אל מיסטר.די.
"הו,חרב! כמה מפחיד! אתם האלים כל כך בטוחים בעוצמה שלכם,אבל שוכחים שיש משהו שקצת חזק יותר מכם,שעם הזמן כולם שכחו ממנו" מיסטר.די קם,ופרס את כנפיו השחורות.
"על מה אתה מדבר?" שאל האדס בסקרנות.
"האדס,תן לי להציג את עצמי" חייך מיסטר די והוריד את כובעו:"אני הוא מיסטר.די,בנו של אוקינוס!"
האדס נהיה חיוור.חרבו כמעט נפלה מידו כששמע את השם."אוקינוס?! אתה מדבר על הטיטאנים??"
"אכן! אכן! לא באמת חשבת,שהאלים ישלטו לנצח,נכון שלא?" מיסטר.די חייך חיוך ערמומי.
"הצבא שלך,והכח שלך,הם מה שיביאו לטיטאנים את השליטה בחזרה!"
"אתה…אתה…השתמשת בי???" שאג האדס בזעם.
מיסטר.די צחק,והביט בהאדס הזועם:"מדויק" הוא אמר באיטיות,ושלף מתוך כובעו סכין.
הסכין הייתה חדה יותר מכל דבר אחר בעולם.האדס הניף את החרב,אך מיסטר.די נעלם במקום.
הוא הופיע מול האדס משום מקום,ותקע את סכינו בליבו של האדס.
"מה…קורה לי?" שאל האדס כשראייתו הטשטשה.
"סכין מיוחד,שיכול להרוג אפילו אלים.גם את החזקים ביותר" צחק מיסטר.די.
האדס נפל אחורה.כל האולם החל לרעוד ולהתפרק:"אל תדאג! אני אמלא את מקומך בתור אל המתים!" צחק מיסטר.די.

אני ורייג'ל סחבנו את אנגוס אל החידה הבאה.מולינו היה שעון חול,ואזיקים שקשורים לקיר.
היו מולינו שני מעברים,אחד חשוך לגמרי,והשני מואר בלפידים.