החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 11

הקדשה למושלמת הזאת: ❤ gal_45

״קח״ אמרתי כשנזכרתי שאני מחזיקה בידי את הקופסא, נתתי לו אותה.
״תודה״ אמר ופתח את הקופסא והתחיל לאכול
״טעים?״ שאלתי
״אמא שלך יודעת לבשל״ אמר
״תודה..״ אמרתי בשקט, אני לא הולכת לספר, אני עדיין לא בשלב שלספר לו, החזקתי את הדמעות חזק חזק בעניים, שלא יהיה מצב שהם יצאו. כול פעם שרק אומרים את המילה ״אמא״ אני בוכה
״הכול בסדר? נגעתי בנקודה רגישה?״ שאל ועזב את האוכל והתקרב אליי
״הכול בסדר״ אמרתי והורדתי את ראשי למטה, הוא קם מהספסל והתיישב על הריצפה קרוב אליי כך שאני יראה אותו..
״הכול בסדר באמת..״ אמרתי והרמתי את הראש שיראה שאני בסדר..
״סליחה אני לא אדבר על זה יותר..״ אמר
״תודה״ אמרתי והסתכלתי לתוך העניים המושלמות שלו

״יאללה תהל כמה זמן לוקח למדוד חצאית?!?״ צעקתי על תהל כשהיא הייתה מאחוריי תא ההלבשה
״סתמי לך לקח יותר זמן״ אמרה ויצאה מהתא כשהיא לבושה בחצאית ג׳ינס גבוהה
״אומיידג איזה מושלמת״ נוי אמרה ותהל עשתה סיבוב במקום
״היא באמת יפה או שאתן סתם אומרות?״ תהל שאלה והסתכלה על עצמה במראה
״מה את רצינית? תראי איזה כוסית את״ אמרתי
״קניתי״ אמרה ונכנסה בחזרה לתא הלבשה להחליף בחזרה לבגדים שלה, היא שילמה למוכרת ויצאנו מהחנות
״בואו לקסטרו״ נוי אמרה
״בואו״ אמרתי ונכנסנו
״אומייגד איזה תמונה מושלמת״ נוי אמרה והצביעה על התמונה שלי ושל עילי
״אחת התמונות..״ תהל אמרה
״אם לא ה..״ השלמתי אותה וצחקתי
״יאללה הבגדים מכחים לנו!!!״ נוי אמרה וצחקנו

חזרתי הביתה עם 2 ג׳ינסים, 2 חולצות נופלות, ביקיני סטרפלס אדום, חצאית מושלמת ושמלת שיפון בצבע ורוד בייבי, שמתי הכול בארון, וירדתי למתה.
״תעשו מקום״ אמרתי לתמיר ולעדן שישבו בסלון וראו סרט בפלזמה הענקית שיש לנו בסלון
״לא רוצה״ תמיר אמר ולקח עוד פופקורן מהשקית, נשכבתי עליהם, הראש על הרגליים של עדן והרגליים על תמיר, מגיע לו…
״אני רואה שנוח לך״ תמיר אמר
״הכי בעולם״ אמרתי צוחקת
״לפחות תועילי במשהו״ עדן אמר ושם עליי את השקית פופקורן
״איזה סרט משעמם לא הבנתי מה הולך פה..״ אמרתי אחרי 5 דקות שלא הבנתי כלום..
״מה יש להבין?״ עדן שאל
״את הסרט!!״ אמרתי ובדיוק נתנאל ירד למטה
״ביי״ אמר והלך לכיוון הדלת
״רגע נתנאל..״ אמרתי וקמתי מעדן ותמיר
״עא?״ שאל
״סליחה על מה שהיה בצהריים״ אמרתי והתקבתי אליו
״זה בסדר״ אמר הם החיוך שלו
״ביי בבצלחה״ אמרתי ונתתי לו חיבוק
״ביי״ אמר ויצא מהבית
עליתי לחדר שלי, ללמוד למבחן במתמטיקה שיש לעוד יומיים, בכול זאת אני רוצה/ צריכה להצליח…

נקודת המבט של נתנאל:
״נתנאל?״ נוי העירה אותי מהמחשבות, ישבנו בבית קפה.
״עא?״ אמרתי
״אתה בכלל הקשבתה לי?״ שאלה, וואלה לא, אני לא מסוגל להקשיב לבחורה אם היא לא יושבת עליי או שאני נודע בה. אני לא יכול, הדבר היחיד שאני מרוכז בו זה החזה שלה או התחת שלו, אני לא יכול להיות איתה, אני לא מסוגל!
״עזוב לא משנה..״ אמרה ביאוש
״נו מה?״ שאלתי, אווף עכשיו היא מסקרנת אותי!!
״סתם.. אמרתי שאם אתה לא אוהב אותי אז שלא נלך על זה, אבל אם אתה בכלל לא מקשיב לי אז כנראה שאתה לא באמת אוהב אותי…״ אמרה באכזבה, מה אני אמור להגיד לה עכשיו?? אני לא יודע מה זה האהבה…
״אוקיי הבנתי״ אמרה וכמה מהכיסא
״חכי״ אמרתי והחזקתי לה את היד
״מה?״ שאלה ונעמדתי
״אני לא יודע מה זו אהבה״ אמרתי
״מה?״ שאלה
״אף פעם לא אהבתי מישהי אז אני לא יודע מה זה..״ אמרתי
״אז נחיה ונראה?״ שאלה והנהנתי בראשי
״בואי אני יחזיר אותך הביתה״ אמרתי והיא הניחה שטר של 50 על השולחן, לקחתי את השטר שלה ודחפתי אותו לכיס שלה, שמתי את השטר שלי על השולחן ויצאנו מהמקום
״תודה״ אמרה בשקט ונכנסנו למכונית שלי, התחלנו ליסוע, הסתכלתי עליה, על העניים בצבע דבש שלה…
״מה אתה מסתכל עליי?״ שאלה וצחקה
״סתם את יפה״ אמרתי
״סתכל על הכביש שלא תעשה תאונה״ אמרה והזיזה לי את ראש
״את לא מעדיפה שחתיך כמוני יסתכל עלייך?״ שאלתי והסתכלתי עלייה לשניה לראות שהיא מסמיקה…
״כן אבל אני מעדיפה לחיות״ אמרה
״אני יהייתי מעדיף להסתכל עליי״ אמרתי והסתכלתי על המראה שבאוטו, סידרתי לי את הקוצים
״אתה תעשה בסוף תאונה!!״ צעקה עליי וצחקתי
״תרגעי נשמה״ אמרתי ושמתי יד אית שלי על הרגל שלה
״שתי ידיים על ההגה״ אמרה והורידה את היד שלי ממנה
״אני לא נוסע איתך יותר גם אם ישלמו לי..״ אמרתי צוחק וראיתי שהיא מסמיקה, הגענו לבית שלה, עצרתי את האוטו מול הכניסה לבית שלה
״ביי״ אמרה
״ביי״ אמרתי ונתתי לה הנשיקה בלחי
״ביי״ אמרה ונשכה את השפה ויצאה מהאוטו, ראיתי שהיא נכנסה לבית ואז התחלתי ליסוע, פאק, למה אני כול כך דואג לה?!?