' ומה אם הייתי נותנת לך לקרוא את כל זה? מה היית מגיב? '

' ומה אם הייתי מגלה לך סוד, סוד שלא אמרתי לאיש, האם היית שומר עליו?
ומה אם הייתי אומרת לך שאני יודעת על מישהי שאוהבת אותך, מה היית עושה?
ומה אם לא הייתי נשארת ידידה שלך יותר, האם היית מוחק אותי מהחיים שלך, מכל הזיכרונות?
ומה אם אני לא רוצה לראות אותך יותר, האם תתגעגע עליי?
ומה אם הייתי רוצה לחבק אותך, האם היית נותן לי?
ומה אם הייתי אומרת לך שאני מקנאה בכל הבנות האלו שהיו מתקרבות אלייך בטבעיות, מה היית אומר?
ומה אם היית רואה אותי בוכה, האם היית מושיט כתף?
ומה אם היית שומע שקרה לי משהו, האם היית עצוב, או דואג?
ומה אם הייתי רוצה להעלם, האם היית מנסה לעצור אותי?
ומה אם הייתי אומרת לך משהו, משהו שעלול לפגוע בך, האם היית מתפרץ? '

היא כתבה את כל השאלות ביומן הישן, מחפשת את כל התשובות שלא יכלה להביא בעצמה. זו לא הפעם הראשונה שהיא שואלת את עצמה "ומה אם…" אבל זו כמעט הפעם הראשונה שהיא לא עונה עליהן, שכן היא לא מעיזה לשאול אותן.
זה זמן מה שהיא לא ראתה אותו, והאמת, היא דיי הצליחה להתגבר על זה. אולי היא הייתה מידי פעם מחייכת כשהיתה רואה את החיוך שלו, או בכללי אותו, אבל יותר מזה היא כבר לא חשה שום דבר.
אמרו לה פעם שהיא לא יודעת מהי אהבה, כי היתה לה אחת כזאת, מושלמת, והיא וויתרה עליה. כמובן שהיא ענתה להם שלא יתערבו כי הם לא יודעים על מה הם מדברים, אבל אף אחד לא הקשיב לזה ממילא.

' ומה אם היית יודע שוויתרתי כי ראיתי את חברה שלי נפגעת, האם אתה עדיין היית מחמיץ פנים לעברי, או שהיית מנסה להבין?
ומה אם היית יודע שאני עדיין אוהבת אותך, האם היית אומר לי שאתה עדיין אוהב?
ומה אם היית יודע שהיו מציקים לי, שהיו מתנכלים עליי רק בגלל שלי הענקת ייחס ולאחרות לא, מה היית עושה?
ומה אם הייתי אומרת לך שאני פגועה, כי המשפט ההוא שאמרת לי עדיין צורב, האם היית לוקח אותו בחזרה? '

היא הביטה בדף וכעבור כמה רגעים היא שמה לב שהוא רטוב, רטוב מהדמעות שלה. היא מיששה את לחייה, מוחה בעדינות אך לשווא את עיניה.
היא היתה מתווכחת עם עצמה לפעמים אם להתקשר אליו או לא, אם לשאול את כל השאלות ולהסביר את עצמה, אך תמיד המוח היה מנצח את הלב ומשכנע אותה שלא, "כי תחשבי מה עלול לקרות לך אם מישהי תגלה על כך…" הוא היה אומר לה, והיא היתה נכנעת לו.
היא לא רצתה שהוא ישנא אותה, אין לה בעיה לסבול הכל, רק שלא ישנא אותה.
אחרת היא תתפרק.
היא הדליקה את המחשב ונכנסה לרשימת השירים שלה, מפעילה את האחד מהשירים העצובים והאהובים עליה.
היא לא שמרה לו טינה, אך רק לפעמים היתה כועסת על שלא שם לב למצבה, לחיים המסובכים שלה.
היא הביטה במחברת והבטיחה לעצמה שלא תפתח אותה שוב, לא עד ההתרסקות הבאה.
בדיוק כשהיא באה לסגור אותה, היא לקחה את העיפרון והוסיפה עוד שורה אחת, שורה נפרדת מין השאר.

' ומה אם הייתי נותנת לך לקרוא את כל זה? מה היית מגיב? '