רכבת לכיוון אחד-חלק שלישי

בדרך כלל כשאנשים אומרים 'סיפור ארוך'
הם לא מתכוונים לספר אותי"
אמר ניקו חייך לעבר הנערה חיוך עקום.
"ולמה אינך רוצה לחלוק זאת עימי?"
נראה כי ככל שהתעצבנה יותר כך
דיבורה הפך להיות יותר ישן.
"משום, שזה הסיפור שלי
ואני לא חייב לחלוק אותו עם איש"
הוא אמר וחיוכו הפך להיות אפילו יותר עקמומי.
נראה כי היא מתכוונת להתפוצץ, אך אז היא נרגע.
"ואם אחלוק איתך חלק מסיפורי תחלוק איתי את שלך?"
אמרה ובקולה נשמע הפזיזות, והיה גם אפשר להבין כי לא
כול כך אכפת לה מסיפורו, אלה יותר לספר את סיפורה.
"חשבתי שסיפרת לי אותו לפני שנייה" אמר ניקו
והעיף לעברה מבט קצר.
"סיפרתי לך אותו בכלליות" היא אמרה וגלגלה עיניים.
"אולי" הוא אמר ואחר רגע של חשיבה.
"טוב, אם כך, שמי הוא קתרינה" היא אמרה
וחיכתה כי יגיד את שמו.
"ניקו" הוא זרק אל האויר ואיתו חיוך לגלגני.
"אתה יודע, מצבי הרוח שלך מתחלפים יותר מהר
משל איולוס" היא אמרה והנידה את ראשה.
"את מכירה את אליוס? אבל חשבתי שאת רק בת אנוש"
אמר ניקו בבלבול, בדרך כלל הוא זה שנמצא
חמישה צעדים לפני כולם ופתאום מופיעה קתרינה.
"אתה מתכוון להקשיב לסיפורי או לשאול שאלות עד אשר נגיע
אל ממלכתו של אדון הרוחות?" היא שאלה וגבותיה התרוממו בשעשוע.
"ספרי נא, הו נערה נאווה" נראה היא גורמת לו להפוך להיות אותו בחור מיושן שהוא באמת.