It's my life story- פרק 37

וואי בנות אתם לא יודעות כמה שאני מצטערת שלא העלתי פרק
מלא מלא זמן!!! אני ממש עסוקה יש לי שלוש מבחנים בשבוע
יש לי צופים וריקוד ובקושי יש לי זמן לכתוב פרקים!!
מעכשיו אני מבטיחה שאני יעלה פרקים!!!
מקווה שתקראו את הפרק הזה למרות שלא העלתי פרק מלא זמן
אוהבת אתכם, תהנו:)

רון:״מפורסמת! אל תגזימי מותק״
אני:״משתגידי בובי, רק תזכרי שבזכותנו אנחנו נכנסות״
רון:״אוי אממ.. חולה עלייך״ היא אמרה בצניות וצחקנו נכנסנו למקום כולם הסתכלו אלינו, אוקי שיהיה.. התיישבנו בשולחן שלידו היו עשרים בנות, עם חולצות של וואן די. איזה מזל.
ברגע שהתיישבנו הצעקות של הבנות האלה נפסקו והם נעצו בנו מבטים
אלינור:״מצב מביך…״ אלינור לחשה לנו
נערות:״אפשר חתימה??״ הם קפצו עלי ועל אלינור, חתמנו להם מהר לא היה לנו סבלנות אליהם כל מה שרצינו זה לאכול!
נערה:״קחי, זה בשבילך״ היא אמרה והביאה לי צמיד כתום שכתוב עליו i love louis
אני:תודה חמודה״ היא הלכה ושמתי את הצמיד על היד.
המלצרית באה כל אחת הזמינה משהו מהר והיא הלכה אף אחת לא דיברה, האוכל הגיע אחרי עשר דקות, אכלנו בקשט מדי פעם מישהי הוציאה מילה, בקיצר היה משעמם.
אני:״מוניייתתת!!״ צעקתי כשאני קופצת ברחוב
ענבר:״סתמי את עושה לנו בושות״
אלינור ואני:״ממווננייתתת!!!״ צרחנו ביחד והיא עצרה
שחר:״אוקי זה היה.. משהו״ היא מילמלה ונכנסנו למונית, המונית הסיעה אותנו הביתה והיה מאוחר אז כולם כבר ישנו
אני:״אוקי בנות הנה החדרים שתשנו בהם״ אמרתי מראה להם את החדרים
שחר:״סבבה לילה טוב!״
עליתי לחדר שלי בלי להוסיף מילה עשיתי מקלחת קצרה החלפתי לפיגמה ונרדמתי
~בוקרררר~
הבנות:״ And we danced all night to
The best song ever
We knew every line
Now I can't remember
How it goes but I know
That I won't forget her
'Cos we danced all night to
The best song ever
I think it went oh, oh, oh
I think it went yeah, yeah, yeah
I think it goes… Woo!״ הם צרחו בקולי קולות בזמן שהם קופצות לי על המיטה
אני:״מה?! מה?! מה אתם עושות?!?״ צרחתי עצבנית בטירוף
רון:״מעירות אותך?״ היא אמרה בלחץ
אלינור:״אמרתי לכם או לא שהיא תתחרפן אם נעשה את זה?״
אני:״אלינור ג׳ן קלדר אין לך את הזכות להגיד את זה את גם קפצת״
שחר:״אז את לא טיפוס בוקר…״
אני:״כאילו שלא הכרת אותי עד עכשיו חמיידלה״ אמרתי והם צחקו
~כעבור כמה ימים~
טוב עברו הימים ונגמר הטיול שלי ושל אלינור בישראל.
אמא:״אני יתגעגע אלייך מתוקה שלי!!״ היא צעקה אלי כשאני ואלינור נכנסנו למונית עם המזוודות
אני:״גם אני אלייך!!! בי אמא ביי אבא!! ביי אלוש יפה שלי!!״
אלה:״ביי עדן!! אני יתגעגע נורא תבואי לבקר שוב??״ היא אמרה בוכה
אלינור:״אלה בוכה…״
אני:״כן אני יודעת… אוף״ אנרתי מבואסת
אלינור:״לשדה התעופה בבקשה!״ היא אמרה לנהג ותפסה לי את היד
אלינור:״אחותי עוד מעט שנגיע ללונדון, נהיה בלי הבנים, בלי עוד בנות רק שתינו לבד בבית ענק מדי, מה יותר כיף מזה תגידי לי!״
אני:״הכי כיף להיות עם החברה הכי טובה שלי באותו בית, זה כמו חלום״ אמרתי ואז נזכרתי שזה גם מה שאמרתי לקייטי כשהיא הודיעה לי שנעבור לגור ביחד
אלינור:״מה קרה?״ היא שאלה מבולבלת
אני:״כלום ״ אמרתי עם חיוך מאולץ הגענו לשדה תיופה קפצנו על המטוס והוא התחיל לטוס.
~סוף הטיסה~
אלינור:״אני לא טסה יותר בחיים!! אני לא מסוגלת לשבת בשקט כל הזמן!!״
אני:״ ממש לשבת בשקט, כל עשר דקות קמת לעשות סיבוב״ אמרתי וצחקנו, הלכנו למקום של המזוודות לקחנו ויצאנו מהמקום שיוצאים ממנו
אלינור:״אני חייבת לעצור לקנות קפה״
אני:״לא נו..״
אני:״אני חייבת עדן!!!!!!״
אני:״טוב טוב אבל מהר סבבה??״
אלינור:״סבבה אבל בואי כבר״ הלכנו לחנות הקונה שהייתה שם ואלינור הזמינה קפה
מוכרת:״תרצו את מגזין היום?״ היא שאלה
אני:״אמממ … כן״ אמרתי והיא הביאה לנו את העיתון, הסתכלתי על דף השער ולא האמנתי למה שראתי
אלינור:״עדן…״ היא אמרה בקול עצוב ודאגני
אני:״ אני לא מאמינה״ הדמעות התחילו לפרוץ.