החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 9

"בבק..ש..ה אל תע..ש..ה לי כלו…ם" התחלתי לגמגם, ראיתי את ההומלס מתקרב אלינו, הבריון הזה לא יכל לראות אותו, הוא בא לו מאחורי הגב, ההומלס הוציא מכיסו אולר, ועשה לי עם היד סימן של שקט, אימא!!!! עצמתי עיניים, אני לא רוצה לראות את זה, "בום" שמעתי כאילו מישהו נופל, פתחתי את עניי ראיתי את הבריון שוכב על הרצפה, דפקתי ריצה של החיים שלי…
הגעתי הביתה מתנשפת, פתחתי את הדלת במהירות וסגרתי אותה מהר, כי פחדתי שהוא רודף אחריי או משהו, התיישבתי על הרצפה נשענת על הדלת, מתנשפת כמו כלב עם דמעות בעניים, כולם הסתכלנו עליי ושתקו, מה יש להם??
"מה קרה?" עילי שאל אותי אחרי כמה דקות של שקט
"כאילו שזה אכפת לך" אמרתי ועליתי מהר לחדר שלי, נעלתי את דלת חדרי ושכבתי לישון…

נקודת המבט של תהל:
פתאום בר נכנסה לבית מתנשפת, סגרה במהירות את הדלת ונשענה עליה, היא נראתה מבוהלת, כאילו מישהו רדף אחריה, כאילו היא עברה עכשיו טראומה…
"מה קרה? " עילי שבר את האי דיבור איתה מתוך דאגה
"כאילו שזה אכפת לך" ענתה לו ועלתה למעלה מהר
"מה הבעיה שלה…" אמרתי ושמתי את הראש על תמיר
"זה נראה כאילו רדפו אחריה" נוי אמרה
"אני ידבר איתה מחר" עילי אמר והייתה שתיקה, עדן נכנס לבית…

נקודת המבט של בר:
התעוררתי, פתחתי את עניי, הייתי בחדר לבן מכוער, מחסן נראה לי, שכבתי על מזרון דק, שבאמצע החדר הקטן הזה, ראיתי שהידית של הדלת יורד מעט, עצמתי במהירות את עניי, שמעתי מישהו מתקרב אליי, הוא הושיב אותי כך שאני נשענת על הקיר.
"מה אני יעשה איתך??" שאל אותי, זיהיתי את הקול, זה הבריון הזה, שרצה לאנוס אותי, רציתי לפתוח עניים ולתת לו סטירה של החיים שלו, אבל לא….
"אני יודע, את הולכת להיות הזונה הראשית שלי" אמר

"לאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחתי, עברתי למצב ישיבה, הלב שלי דפק מהר, אני מזיעה כמו לא יודעת, בר תרגעי, זה היה חלום, הכול בסדר, אמרתי לעצמי, נתנאל ותמיר רצו לחדר שלי, הם עמדו ליד הדלת של החדר שלי…
"מה קרה?" נתנאל שאל
"סתם חלום רע" אמרתי ונשכבתי בחזרה.
הוא לא עשה לך כלום, את חייה, את לא הזונה שלו, הוא מת עכשיו, ההומלס הרג אותו,
"פאק!! ההו….." באתי להגיד אבל עצרתי את עצמי למזלי, הסתכלתי על השעון שעל הקיר בחדר שלי, השעה 7 וחצי.
"מה?" תמיר שאל אותי
"סתם, עכשיו תצאו לי מהחדר" אמרתי ודחפתי אותם החוצה
לבשתי סטרפלס בצבע תכלת, טייץ שחור ארוך, אני לא הולכת יותר עם קצר בחיים!! נעלתי טומס שחורות, הוצאתי את האייפון שלי מהטעינה וירדתי למטה, נתנאל ואבא שלי ישבו על הספה בסלון
"אבא לקחתי לך 150 שקל" אמרתי והוצאתי מהארנק שלו כסף
"טוב" אבא שלי אמר
"לאן?" נתנאל שאל אותי
"אני עוד מעט חוזרת" אמרתי מהר ויצאתי מהבית שלא אחקור אותי…
הלכתי לסמטה, פחות מפחיד עכשיו מהלילה, הבריון לא היה שם אבל ההומלס כן, הוא שכב על הספסל וישן, עצוב שאנשים חיים ככה….
התקרבתי עליו בשקט, פתחתי לו את האצבעות בידיים שהיו לפני בצורת אגרוף, הנחתי לו את הכסף ביד וסגרתי לו בחזרה את היד, התרחקתי מעט, הסתכלתי עליו לכמה שניות, הסתובבתי והלכתי
"את" אמר, הסתובבתי עליו בחזרה, הוא ישב על הספסל ובידו השמאלית החזיק את כסף שנתתי לו, התיישבתי לידו בספסל
"קחי" אמר והושיט לי את הכסף
"לא, אתה צריך את זה יותר ממני…" אמרתי וזזתי לו את היד ממני
"תודה, לא כול בן אדם היה מביא להומלס כסף" אמר וחייך אליי
"לא כול בן אדם היה מציל אותי מאונס" אמרתי
"אני רגיל לזה" אמר וצחקתי
״איך קוראים לך?״ שאלתי
״אושרי אמסלם״ אמר
״בר שמואלוב, בן כמה אתה?״ שאלתי אותו
"אמממ…. נראה לי 16" אמר
"מה זה נראה לי?!" שאלתי
"לא יודע, אין פה לוח שנה…" אמר
"אז היום 18.9.20013" אמרתי כשאני מסתכלת על התאריך באייפון שלי
"אז אני בן 16 וחצי" אמר
"גם אני" אמרתי צוחקת מהמצב
"מה הדבר שהכי חסר לך?" שאלתי
"אוכל" אמר
"ומה הדבר שהכי חסר לך חוץ מאוכל, מים בגדים וכול זה…?" שאלתי אותו
"אהבה, זה לא חייב להיות בקטע רומנטי.." אמר והסתכל עליי עם העניים המושלמות הכחולות שלו…
"מה אתה הכי אוהב לאכול?" התחלתי לתחקר אותו, מסכן…
"ואייי כמה זמן לא אכלתי שניצל…." אמר
"אני עוד מעט חוזרת" אמרתי וקמתי מהספסל,
"ביי" אמר, חזרתי לבית שלי, נכנסתי למטבח, דינה סיימה לטגן שניצלים, בול בזמן (:
"אפשר כמה?" שאלתי
"כן מתוקה, תחכי לך אני הולכת לקפל כביסה" אמרה ועלתה למעלה, הוצאתי קופסא מהמגירה, הכנסתי לתוכה 3 שניצלים ענקיים ויצאתי מהבית, הגעתי בחזרה לספסל, הוא חיכה לי שם, לא שיש לו לאן ללכת…
"קח" אמרתי והושטתי לו את הקופסא עם השניצלים
"תודה" אמר ופתח את הקופסא והתחיל לטרוף את השניצלים, צחקתי
"אין לך עכשיו בצפר?" שאל
"יש אבל אין לי כול כך חברות…" אמרתי
"את רוצה להגיד לי שליפה כמוך אין חברות?" שאל
"א. אומרים בימינו כוסית ב. תודה ג. יש לי חברות אבל רבנו" אמרתי
"למה רבתן?" שאל ולקח עוד ביס מהשניצל אני תכלאס עושה שיחת נפש עם הומלס?!?!
"עזוב, לא בא לי להיכנס לזה" אמרתי,
"אני צריכה ללכת" אמרתי ונעמדתי כשהבנתי את המצב
"תודה" אמר והושיט לי את הקופסא הריקה
"ביי" אמרתי והלכתי לביתי, פתחתי את הדלת, אין אף אחד בבית, נראה לי, עליתי למעלה, ראיתי את עדן ישן בחדר שלו, אומייגדדד עדן!!!! נכנסתי לחדר שלו והתיישבתי על הכיסא בחדר שלו מסתכלת עליו, נוו תתעורר, אני חייבת לדבר איתך!!!
"את אוהבת להסתכל על אנשים ישנים" אמר פתאום ועבר למצב ישיבה
"עדןןן!!!" צעקתי וקפצתי עליו בחיבוק מוחץ
"אתה לא מבין מה הם עשו לי…" אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק
"אני יודע, דיברתי איתם אתמול בלילה" אמר
"למה הם לא מדברים איתי?" שאלתי
"האמת לא הבנתי, לא דיברת איתם בבוקר?" שאל ופיהק
"אההה כן, אם תמיר ונתנאל" אמרתי ונזכרתי בצעקה שצעקתי…
"לך לישון" אמרתי ונעמדתי
"לילה טוב" אמר ועבר למצב שכיבה
"חלומות פז" אמרתי ויצאתי מחדרו
הסתכלתי על השעון באייפון, השעה הראשונה עוד מעט נגמרת, החלטתי ללכת לבית ספר, אני לא רוצה עוד חיסורים וגם עכשיו הם מדברים איתי, נראה לי….
החלפתי לחולצת בית ספר אפורה, הלכתי ברגל לבית ספר, הגעתי בצלצול לשעה השניה, נכנסתי לכיתת צרפתית, אני לא לומדת צרפתית יש לי פטור (: אני סתם יושבת בשיעור ולא עושה כלום, יכולתי לבוא בשעה השלישית..
"בר, לכי לכיתה י"ב4, צביקה צריך את העזרה שלך שם" אמרה לי המורה
"איזה כיתה?" שאלתי והרמתי את התיק שלי מהרצפה
"י"ב 4" אמרה, זאת הכיתה של עילי ונתנאל…יצאתי מהכיתה ונכנסתי לכיתה שלהם, הם עשו מבחן במתמטיקה כנראה….
"כן?" שאלתי את צביקה כשנכנסתי, נתנאל ועילי הסתכלו עליי, מפתיע שהם בכיתה… דפקתי להם חיוך ואמרתי בשקט רק עם השפתיים, "בהצלחה" , הם חייכו אליי.
"בר?" שאל
"כן" אמרתי לוחשת שאני לא יפריע להם במבחן
"אני יצטרך את העזרה שלך לשמור עלייהם בסוף השעה לכמה דקות, יש לי ישיבה וצריך לשמור עליהם" אמר
"סבבה" אמרתי והתיישבתי בכיסא לידו, הוצאתי את האייפון שלי והתחלתי לשחק קנדי קראש מרוב שעמום..
"כמה יחידות את עושה? " שאל אותי אחריי כמה זמן
"5" עניתי
"יופי אז את תוכלי ללעזור להם, הם עושים 3 יחידות" אמר לי
"אני יודעת" אמרתי בחיוך
"אבל דיר בלאק אם את מגלה להם את התשובות" אמר
"ברור" אמרתי בחיוך
"אז אני הולך" אמר ולקח את הלפטופ שלו
"תאספי את המבחנים שלהם בסוף ותביאי לי בהפסקה?" שאל
"כן ברור" אמרתי והוא יצא מהכיתה
"איפה צביקה?" איזה ילד אחד שאל
"עוד מעט חוזר, עכשיו שקט" אמרתי ועזבתי את האייפון שלי, עברתי בניהם בשביל לוודא שהם לא מעתיקים, להלחיץ אותם… חחחחחח….
"בר" עילי קרא לי, הלכתי עליו
"מה?" שאלתי והתכופפתי לגובהה שלו כי הוא ישב
"תעזרי לי" אמר
"חחח… לא" אמרתי והוא נתן לי נשיקה בפה
"לא יעזור לך" אמרתי צוחקת וקמתי
"רגע" אמר ומשך אותי למטה
"מה זה אופקי?" שאל אותי
"אתה רציני?" שאלתי אותו והוא הנהן בראשו
"ככה" אמרתי וסימנתי לו עם היד, חזרתי להסתובב בין כולם, אווף זה משעמם…
"ילדה בואיי רגע" איזה אחד קרא לי
"עא?" שאלתי
"מה את עושה היום בערב?" שאל
"מצחיק…" אמרתי והלכתי, איזה כיתה טיפולית…
"בר!!" נתנאל קרא לי
"מה?" שאלתי אותו
"מה זה אופקי?" סתומים…
"גם אתה?….ככה" אמרתי וסימנתי לו גם עם היד, הלכתי לשולחן של המורה, לקחתי ממנו טוש ללוח וכתבתי על הלוח:
אופקי _
אנכי l

שלא ישאלו אותי את זה עוד פעם, התיישבתי על השולחן של המורה, אווף זה ממש משעמם, חשבתי שזה יהיה יותר כיף…
"למה אתה לא עושה?" שאלתי את הילד שישב בשורה ראשונה שלא נגע במבחן מאז שנכנסתי, נראה לי…
"איך את רוצה שאני יעשה כשיש כוסית בכיתה?" שאל אותי
"בעיה קשה…" אמרתי, הסתכלתי על השעה באייפון שלי, עוד 5 דקות יש צלצול…
"עוד 5 דקות" אמרתי בקול רם וכולם הסתכלו עליי….
"פאק" שמעתי מאיזה ילד, והתחלתי שוב להסתובב בין הטורים משעמום…
"תביאו לי את המבחנים" אמרתי והיה צלצול, כולם הביאו לי את המבחנים ויצאו מהכיתה…
"אל תדאגי המורה אף אחד לא העתיק…" נתנאל אמר לי
"איך היה?" שאלתי אותם
"מה היה?" עילי שאל אותי
"המבחן" אמרתי והכנסתי את כול המבחנים לשקית
"אהה נכשל" נתנאל אמר
"גם אני נכשל" עילי אמר
"נוו ברור לא ידעתם מה זה אופקי" אמרתי צוחקת.
"עכשיו אני יודע" עילי אמר ויצאנו מהכיתה, הלכתי לדשא, הבנים למחששה כרגיל, ראיתי את נוי ותהל יושבות על הדשא התיישבתי לידם בתקווה שעכשיו הן ידברו איתי
"מה עשית עם הכיתה של נתנאל ועילי?" נוי שאלה אותי
"סתם, שמרתי עליהם במבחן…אם ביחד נעליים" אמרתי
"מה זתומרת?" תהל שאלה אותי
"מפגרים, הם לא ידעו מה זה אופקי" אמרתי צוחקת
"חחח….. יש לי חבר מפגר" נוי אמרה, רגע מה???
"מה חבר??" שאלתי
"אנחנו צריכות להשלים יומיים" תהל אמרה
"אני ונתנאל ביחד" נוי אמרה,
לנתנאל יש חברה והיא החברה הכי טובה שלי?!?!?!
אוייי לא….