הכול התחיל מלארי שיפר-פרק 5/ ruth16

בפרק הקודם:
נסענו לבית של הבנים ואלינור ובדרך נייל שר שיר באופרה וזאין התחיל להרביץ לו כי הוא לא אוהב כששרים שירים באופרה.
נכנסנו לבית ואני ואלינור מיד עלינו לחדר החדש שלי.

פרק 5=
בערך שבועיים ההיתי צריכה לגור אצלם כי זה מה שאמרו הרופאים ואחרי שבועיים חזרתי לבית שלי.
רק סיימתי לעשות כביסה קיבלתי שיחת פלאפון מהבוס שלי:
"היי אביגיל, יש לך עבודה חדשה ואת צריכה לטוס לנורבגיה" הוא אמר לי.
"לכמה זמן?" שאלתי אותו.
"כנראה לשלוש שנים, עד שהחוזה שלנו יגמר" הוא ענה לי.
"איך שלוש שנים?" שאלתי מופתעת.
"יש לך עבודה שם" הוא אמר וניתק את השיחה.
התקשרתי אל אלינור באותו רגע וסיפרתי לה על זה.
אלינור הייתה ממש מותעת ואמרה לי שהיא מיד באה אליי.
סיימתי לנקות את הסלון והיא נכנסה אליי לבית.
"מה קורה אחות?" היא שאלה.
"על הפנים" עניתי.
"אל תדאגי נשמור על קשר, את תבואי לבקר ואני אבוא לבקר אותך" היא ענתה לי.
"אם זה היה כל כךקל" אמרתי.
"למה כל כך קשה לך? זה סה"כ שלוש שנים הם יעברו מהר ואז שוב נחזור לגור באותה המדינה" היא אמרה לי.
"הבעיה שאת החברה היחידה שלי ושאין לי עם מי ליהיות שם, אין לי קרובי משפחה בכלל, זאת אומרת יש לי אבל כולם שונאים אותי כי הם חושבים שאני ההיתי צריכה למות ולא ההורים שלי" אמרתי.
"אוי, מסכנה שלי, אני כל כך מצטערת בשבילך" היא אמרה לי וחיבקה אותי חזק.
מזמן לא קיבלתי חיבוק כל כך אוהב וממש ההיתי זקוקה לו באותו הרגע.
בימים הבאים אחרי שהמנהל שלי אמר לי שאני טסה לארץ אחרת אלינור הייתה בא אליי כל יום ועוזרת לי לארוז את החפצים שאני יקח איתי ואת כל מה שההיתי צריכה.
את הבית מכרתי לאיזה מיליונר שרוצה לעשות ממנו משהו מיוחד ואת המכונית השארתי לאלינור וביקשתי ממנה שתשמור לי עליה עד שאני יהיה בנורבגיה.
נפרדתי מכל הבנים ומאלינור בחיבוקים ובנשיקות ונסעתי לדרכי, למקום שלא כל כך רציתי לסוע אליו, נורבגיה.
הטיסה הייתה ארוכה ומייגעת ולא יכולתי להרדם כי יש לי פחד ממטוסים.
כשסוף סוף נחתנו המנהל שלי חיכה לי בטרמינל וביחד נסענו לבית מלון שהוא מימן לי.
"אז, את אוהבת את נורבגיה?" שאל ג'וש הבוס שלי.
"אני מעדיפה את לונדון" עניתי.
"ומה רע לך פה?" הוא שאל מופתע.
"אין לי פה אף אחד ואני לא מכירה את השפה וגם אני ממש לא אוהבת את הארץ הזאת" עניתי.
"גם בלונדון אין לך אף אחד, את יתומה וכל המשפחה שלך שונאת אותך" הוא אמר לי בחוצפה.
"ג'וש אם עכשיו אתה לא תרגע ולא תפסיק כל פעם להציק לי, אני לא יודעת מה אעשה" אמרתי עצבנית.
"אביגיל, פה את כלום אז לא תאכלי לעשות לי גם כלום" הוא אמר והתחיל לצחוק.
התחלתי לבכות ובכיתי עד שהגענו למלון.
במלון קיבלנו את המפתח לחדר שלי והלכנו אליו.
רציתי להתקשר אל אלינור ולהגיד לה שהכל בסדר אצלי אבל לא מצאתי את הפלאפון שלי.
חיפשתי בכל התיקים שלי את הפלאפון ולא מצאתי אותו.
"לא יכול ליהיות, כל הפרטים הכי חשובים שלי בפלאפון" התחלתי ליבב.
"נקנה לך חדש" אמר ג'וש שוב עם הקול המעצבן שלו.
התיישבתי על המיטה ואז ג'וש ניגש אליי וגם התיישב.
הוא חיבק אותי וניסה לגעת בי במקומות אינטמיים אבל עצרתי אותו בזמן וברכתי מהחדר.
רצתי לקבלה ושאלתי אם במקרה מצאו פלאפון פה במלון והפקידה אמרה לי שלא.
יצאתי במהירות מהמלון ורצתי אל תחתנת המוניות הקרובה.
נכנסתי למונית וביעקשתי שיקח אותי לשדה התעופה.
כל הנסיעה ההיתי לחוצה ובדקתי עם ג'וש לא מאחורי ולמזלי הוא לא היה שם.
הגעתי לשדה תעופה ושם גם בדקתי אם נמצא פלאפון ואמרו לי שלא.
לא ידעתי מה לעשות ואז נזכרתי שכרטיס האשראי שלי אצלי בכיס והחלטתי לקנות כרטיס טיסה חזרה לאנגליה.
קניתי כרטיס טיסה דחוף ואחרי שעתיים עליתי על המטוס.
הטיסה שוב הייתה ארוכה אבל הפעם נסעתי עם לב רגוע ובטוח.