על קשתות ושמלות נשף פרק תשיעי

אנה-בל ישבה בחדרה, מחשבותיה נדדו לאותן זרועות שריריות, אותו קול, תקיף אבל מלטף, לאותן עניים כחולות כהות, יפיפייות, שמשקפות כל כך הרבה סבל. "העניים הן חלון לנשמה" כך נהגה אמה להגיד.
אנה-בל תהתה איך אמה האהובה הייתה מגיבה אל מחשבות מאין אלו שאכן רדפו את מוחה לעיטים קרובות. "יקירתי! את אינך יכולה להתנהג בצורה שכזו! אנא ממך שקלי מחדש את העניין…"
היא אכן שקלה זאת מחדש, עשרות פעמים. היא מנתה סיבות למה כל העניין לא אפשרי, אך זה לא מנע ממנה לחלום אליו בלילות, ולפנטז אליו בימים. ולענות את עצמה בשאלה, "האם הוא הרגשתו זהה לשלי?
כנראה שלא. לא נראה שיש לו רגשות כלל וכלל, בטח שלא עזים כל כך, האם זה יתכן? אדם שאין לו שום רגשות עמוקים יותר מפרצי כעס מזדמנים? ולמה הוא התכוון באם הוא כבר שיכור? האם הוא נוהג להשתכר בשעות כה מוקדמות של היממה?" המחשבות רצו בראשה
היא קרסה ביאוש אל המזרן, ראשה בין שתי ידיה "כל כך הרבה שאלות ללא תשובה," היא אמרה בשקט,
"למה הכנסתי את עצמי?"
"אכן זהו עסק ביש…" קול זר נשמע. היא הרימה את ראשה, דמות עמדה בין הצללים אך לא היה זה וויליאם לא ולא, אותו אדם היה הרבה יותר גדול מכל אדם שראתה בימיה. הענק התקרב לאור החלוש שבקע ממנורת השמן, שערו וזקנו העבות בערו בגוונים של אדום וכתום, היא זיהתה אותו מיד כקפטן זאקרי אדמס,
היא בלעה את רוקה, האימה געתה בה, עצם נוכחותו של אדם כה גדול הייתה מאיימת, גם אלילו היה אחד האנשים הכי מסוכנים בים המערבי."מה אתה רוצה?…" היא ניסתה להישמע אמיצה, לא בהצלחה רבה.
הקפטן חייך, "רק באתי לבדוק מה שלום השבויה היקרה שלנו…" הוא אמר בקול נבזה "ובכן שלומי מצויין, אתה יכול לעזוב עכשיו" קולה רעד "וכך היתי עושה, אמלא שמעתי את הרהורייך הנוגים, ברצוני לשמוע מה הוא נושאם" אנה-בל החלה דואגת, אין דרך שבה יכל אותו אדם זר לה לחלוטין לדעת את מקור דאגותיה הלוא כן? "אני מאמינה שאם תחשוב אל כך תוכל למצוא כמה סיבות אבורי להיות מדוכדכת…" הא אמרה באומץ שלא חשבה שקיים בה, הקפטן חייך חיוך משועשע "אך אין מחשבותיך עוסקות בסיבות המובנות מאליהן נכון?" רעד חלף בה, אין ספק, הוא יודע יותר ממה שהיא חשבה, "מה הן השארותיך?" היא שעלה, מנסה שלא לחשוף יותר מידע אל עצמה. "אני מאמין שמחשבותייך עוסקות בסגני, וויליאם טל. אכן ראיתי איך הוא מסתכל אלייך, והוא כן בחור צעיר ונאה, אך אנא ממך, אל תעשי מעשה פזיז," היא כמעט רעדה מפחד, אך המילים הבאות יצאו מפיה ללא רשות, "ולמה זה?" נראה שהקפטן משועשע מקורטוב האומץ שנשאר בה, "ובכן הנער מעולם לא היה טוב בלהתנגד לפיתויים, ואני מבטיח לך, שאחרי שמה שלא יקרה ביניכם יקרה, את לא תראי אותו שוב לעולם. הוא אינו בחור נבזה כלל וכלל, אך הוא מטורף על דעתו יותר ממה שתוכלי לדמיין, והפחדים שלו יגברו אליו בקרב, והנער לא יעז להתקרב אליך שוב לעולם." הוא קם והמשיך בהליכתו, "היה נעים לשוחח איתך, להתראות" הוא אמר בקלילות. ועזב, משאיר את הליידי המומה ופעורת פה, השיחה אכן הרתיעה אותה. אך היא לא מנעה ממנה לחלום שוב אל וויליאם טל באותו לילה, רק שבחלום הזה במקום ללטף את ראשה וללחוש דברי נחמה,
וויליאם ברח ממנה