המלאך

היא ישבה על הרצפה משחזרת , מה לא בסדר בה .
קשה לה להבין למה פתאום כולם שונאים אותה .
כל פגיעה בה היא כמו סכין חדה שנכנסת ללב שלה שוב ושוב ..
חותכת כל איבר ווריד שהיא רואה. ואז מה שנשאר מימנה ,זה כלום .
אולי זה יעזור לה .
הרצפה כבר מוכתמת בדם ובדמעות .
אין לה תקווה להמשיך .
הסכין נכנסת שוב והורגת אותה מבפנים .
היא סובלת ,עצורה בנפשה .
ואז היא רואה את הדמות . הוא מיתקרב אלייה .
הוא לבוש בגלימה ארוכה לבנה עם ספר ישן ומעופש ביד .
הוא מיתישב על הרצפה וכמו בפלא הדם מפסיק לזרום והדמעות כבר לא שורפות יותר .
" מלאך " היא לוחשת .
היא יודעת שלא הגיעה זמנה אבל היא מיתעקשת להפסיק .
המלאך ממלמל ואז מרים את הפנים אלייה ,והיא צורחת .
על פניו צלקת ארוכה שחורה לאורך פניו .
היא נירתעת אחורה . ועל פניו של המלאך יש הבעת פחד מעורב בבהלה .
היא מושיטה יד ובאורך פלא גם המלאך שולח אלייה יד .
היא מבינה , משהו .
היא קמה על רגלייה וכך עושה גם המלאך .
היא הולכת בצעדים איטיים אחורה וגם הוא איתה.
היא מרימה את הראש למעלה ורואה את התמונה המלאה ,
זאת מראה .
היא בעצם המלאך .
אף אחד לא מושלם תאמינו לי .
גם המלאך שאמור להיות מושלם . פגום .
הצלקת הארוכה שחותכת את פניו היא הספק ..