היא רצתה…

היו היתה, נערה יפה
היו לה רצונות רבים,
היא רצתה לאהוב,
ורצתה לחייך,
רצתה לצחוק,
ורצתה גם חבר,
אבל חלומה, הגדול ביותר,
לא היה להיות אהובה,
גם לא היה לצאת לאיזו מסיבה,
וגם לא היה שיהיה לה חבר מקסים, כמו שיש רק בסרטים.
חלומה הגדול ביותר,
היה לקום,
היא רצתה לצאת לבחוץ, ולנשום את האוויר הקר של פברואר,
לקפוץ בין השלוליות, ולהיות כמו כולם.
היא לא רוצה לשכב מרותקת למיטה,
מיטת בית החולים,
היא גם לא רצתה להיות עם עיניים עצומות, בלי יכולת לפקוחן,
היא לא רצתה לשמוע את אמה בוכה על יד מיטתה, מתפללת שתתעורר,
היא גם לא רצתה להיות צמח, בלי יכולת לדבר,
היא רצתה יותר מהכל- לחבק עוד פעם אחת את אמא, להגיד לה שהיא שומעת אותה, שהיא אוהבת אותה, אבל כנראה שהגורל רצה אחרת,
אז בנתיים, עד שהיא תתעורר, אם היא תתעורר,
היא כלואה,
כלואה בתוך גוף דומם