הנוף והחיוך

נשימה ועוד נשימה, להעלות מעל המים לאט, להרגיש את האוויר הקר נוגע בפנייך, צונן.
טיפות זולגות ממך, מתנערות ממך ומתיזות. אתה מרגיש את השמש מתחילה לחמם את פנייך, לצרוב אותם מעט.
הכל סביבך רועש, חי, פראי, אבל בתוך ראשך הכל שקט, צלול, עדין ונושם.
אתה הולך בתוך המים, הם מגיעים לך עד למותניים. הנוף סביבך משתק ועוצר נשימה.
האור הנוגה של שמש מצתלב עם עלי העץ הצהובים-כתומים ויוצר אור אדמדמם-כתום. המים הירקרקים מפכפכים וצליל הציפורים נשמע חזק וברור.
דג בודד קופץ לפתע, מושך את תשומת לבך. הוא היה בדיוק שניות אחדות במים וכבר חזר פנימה, נעלם לו במים הכהים.

לצאת החוצה, לסחוט מעט את הבגדים. הגוף קצת תפוס, השרירים קצת מתוחים, אבל יש לך חיוך גדול על הפנים.
היום עובר בסדר, קצת צחוקים, נהנים.

וכשאתה הולך לישון, ובראשך כל המחשבות על מה שהיה היום, אתה זוכר את החיוך, כי הוא הציל הכל. ואת הדגים והמים, את החוויה קסומה שלך.
וכשאתה הולך לישון, ובראשך כל המחשבות על מה שעשית היום, אתה יודע שמה שעשית היה טוב, כי אתה רגוע, שלוו…