לא כל הנוצץ זהב – פרק 120

"היי, אולי נדבר על זה?" מארק ניסה.
הבחור שלא תפס באף אחת מידיו של מארק חשף שיניים בנהמה כעוסה.
גופו הפך שקוף בהדרגה, הוא השתנה והפך למשהו משונה: דמיינו לעצמכם שילוב של מומיה ושלד. עכשיו דמיינו את היצור הזה הופך שקוף עד שאתם יכולים לראות דרכו והוא עולה באש, עם עיניים שחורות משחור וחיוך חסר הומור. הצלחתם לדמיין? אם כן, יש לכם שמץ של מושג איך הוא נראה.
"ניסית לעבוד עלינו, רוכב. אין על מה לדבר,"
"תראו, מארק אידיוט, אבל…" התחלתי, אבל הבחור שהפך לדמות הבוערת נעץ בי מבט מרושע.
"אין לנו כל עניין איתכם, ילדים," הוא ביטא את המילה האחרונה בצורה לועגת.
גם השניים האחרים התחילו להפוך לשלדים, אבל האדם שהיה מימין למארק קיבל צבע חום-ירקרק, כמו… אדמה. האדם משמאל הפך בהדרגה גם הוא לשקוף, אבל הצבע שלו לא השתנה, כמו רוח רפאים, אבל בתוך גופו כאילו התחוללו סערות טורנדו מיניאטוריות… אוויר.
מארק ניצל את העובדה שהבחורים לא היו מרוכזים והשתחרר מהיצורים. רעיון החל להתגבש במוחי בנוגע למה שהם היו.
אני, אריק ומארק שלפנו חרבות.
החרב שקיבלתי לפני כמה רגעים, פנתיסליאה, הרגישה כל כך מאוזנת והרבה יותר נוחה מהחרב הקודמת שלי.
"מה אתם?" אריק שאל.
"אוויר, אדמה, ואש…" מלמלתי.
"אתם אלמנטים," מארק אמר והשאיר את החרב בגובה גופו של אלמנט האש.
"לא אמורים להיות ארבעה?" שאל אריק. "אמור להיות גם –"
משום מקום, גל מים שטף את אריק וממש העיף אותו לאחור, עד שהתגלגל על הרצפה ונחבט באחד המכונות.
מאחורי שלושת האלמנטים, הופיע אלמנט נוסף, הוא היה כחלחל, ובתוכו היו דגים קטנטנים וגלים.
אנשים בקזינו התחילו לצרוח בהיסטריה ולהימלט מהבניין.
"מכל האנשים שיכולת לשחק נגדם!" צעקתי על מארק.
"הייתי אמור לנחש?!" הוא אמר בכעס.
"היית צריך -" לא השלמתי את המשפט, נאלצתי להתחמק מעמוד אש אדיר שהיה פוגע ושורף אותי לולא עצרתי את הריב עם מארק והתחמקתי.
"- לשים לב!" גמרתי את המשפט.
אלמנט האש והאדמה הסתערו יחד על מארק, אלמנט האוויר התקרב אל עבר אריק, שנאנק וניסה להיעמד.
רציתי לרוץ לעזור לו, אבל אלמנט המים הופיע מולי וחסם את דרכי.
"ממהרת?" הוא שאל.
"אני עומדת לצנן את ההתלהבות שלך," הודעתי לו והסתערתי עליו בחרב.
טעות.
הוטחתי לאחור על ידי גל אדיר של מים, נחבטתי במכונת פק-מן ישנה שעמדה על יד הקיר.
הרמתי אליו מבט ומיהרתי להפנות אותו אל אריק. אלמנט האוויר הניף אותו באוויר וזרק אותו לעבר מארק, שהסתדר לא רע נגד שני האלמנטים עד שאריק נחת עליו. האלמנטים סגרו עליהם.
"תתרחקו מהם!" שאגתי והסתערתי.
גל מים שהוטח לעברי היה אמור להטיח אותי חזרה לקיר, אבל איכשהו, הצלחתי לחמוק, כל מיני שיטות התחמקות החלו להתעורר במוחי, כאילו אחרי כל כך הרבה זמן שלא יישמתי אותם במחנה, הם החליטו להופיע במוחי ולמלא את תפקידם.
אלמנט האש שלח לעברי עמוד אש, ממנו חמקתי בזריזות והכיתי בעזרת פנתיסליאה.
אלמנט האש שחטף את הפגיעה נהם בכעס. אלמנט האוויר העיף לכל הרוחות את החרב שלי. אלמנט המים יצר שלולית מים מתחת לרגליי, המים זרמו במעלה רגליי עד אמצע השוקיים וקפאו, עזבו את זה שהיה לי קר, לא יכולתי לזוז.
אלמנט האש חייך חיוך מסופק והתכוון לצלות אותי. ידו העלתה כדור אש די מפחיד, ושנייה לפני שפגשתי את האדס, מישהו הסתער מאחור על אלמנט האש והפיל אותו לרצפה.
"להיטותך בקרב אינה דרושה עוד," אריק אמר ודקר את האלמנט בחרבו.
האלמנט התפוגג ונעלם בעננת חום.
אלמנט המים הסתער על אריק. מארק הסתער על אלמנט האוויר.
אלמנט האדמה פנה אליי.
ניסיתי לשבור את הקרח, אבל לא הצלחתי, אפילו החרב שלי לא הייתה לידי. הבעיה הייתה שלא הצלחתי להבחין בה, כאילו היא נעלמה.
"לילי!" אריק זרק לעברי סכין.
תפסתי אותו בקת והתחלתי לשבור את הקרח.
מארק טיפל יפה באלמנט האוויר, הוא התחמק בקפיצות וגלגולים ושיסף את האלמנט. אריק גם הוא טיפל באלמנט המים, על אלמנט המים היה שפוך משהו בצבע אדום. אלמנט המים ילל בכאב ואז התפוגג גם הוא.
כשגמרתי לשבור את הקרח מסביב לרגליי, אלמנט האדמה כבר היה ממש לידי. השתמשתי בסכין כדי לחתוך את גופו השלדי, זה היה מוזר, וממש לא חוויה מומלצת, אבל הצלחתי לגרום לו להתפוגג ולהיעלם.
"מארק כריסטיאן זנדק!" התנפלתי על מארק עם הסכין של אריק ונופפתי באיום לעברו. "מה לעזאזל חשבת לעצמך?"
"מה, אני לא ידעתי שהם-"
"למה בכלל חיטטת להם במחשבות?" שאלתי בכעס. "זה לא מוסרי בכלל!"
"אבל לגנוב מאחרים זה מוסרי?" הוא שאל.
הבטתי בו במבט כועס.
"אוקיי, אוקיי, בואו נירגע," אריק אמר. "העיקר שכולנו בסדר,"
הוא לקח ממני את הסכין והביט סביב.
"איפה החרב שלך, לילי?" הוא שאל.
"הלוואי וידעתי," מלמלתי והתחלתי לחפש את החרב.
אריק ומארק עזרו לי לחפש את החרב, למרות שמארק לא ממש נראה כאילו הוא רוצה לעזור.
כעבור רגע התחילו להישמע הסירנות.
"מישהו הזמין את המשטרה," אמרתי מיד.
"צריך ללכת, עכשיו," אריק אמר.
"אבל, החרב…" אמרתי.
"אין לנו ברירה, לילי," מארק אמר.
השלתי מבט לרצפה והתכוונתי לבעוט בחפץ הכסוף הקטן שראיתי, אלא שאז נעצרתי.
התכופפתי ובחנתי אותו, זאת הייתה סיכת ראש בצבע כסוף זוהר, הצורה שלה הזכיר במעט חץ.
הרמתי את הסיכה והחזקתי בה בידי, רגע לאחר מכן הופיעה בידי החרב פנתיסליאה.
"מגניב!" אריק קרא והביט בחרב בתדהמה. "פריט קסום אמיתי,"
"כמו החרב שהייתה לפרסי," הוספתי.
"מעולה, חבר'ה, אני צריך להזכיר לכם את השוטרים?" מארק שאל.
התרכזתי בחרב וביקשתי ממנה לחזור לצורת הסיכה, החרב כמו נענתה לבקשתי וחזרה לצורתה כסיכת שיער. הידקתי אותה לפוני שלי, ככה שבפעם הראשונה כבר הרבה זמן השיער לא נפל על העיניים שלי.
"לילי…" אריק הביט בי לרגע במבט שהזכיר הערצה.
"קדימה!" מארק אמר.
הסירנות נשמעו בקול רם יותר, אורות כחולים-אדומים החלו להופיע.
"בואו נסתלק," אריק אמר.
מיהרנו לצאת מהבניין ולהסתלק. הספיק לנו הימורים לעת עתה.