התאהבתי בערס…עונה 2 פרק 16

~נקודת מבט שלי~
כל הזמן בבצפר שלחתי לדני הודעות,וואצפ סמס פייסבוק טוויטר איפה עוד?! היא לא עונה,וזה לא שהיא מסננת זה מראה שהיא אפילו לא רואה אתזה..אני מפחדת שקרה משהו,אם מישהו היה אמור את זה לי,מישהו שהייתי מאוהבת בו ..הייתי רוצה למות .
״אומייגאד ״ מילמלתי ובדיוק היה צלצול,לקחתי את הדברים שלי ויצאתי בטיל
״ניב חזרת כבר מהטיול??״ שלחתי לו
״כן למה..?״ הוא שלח לא מבין
״מאור הבן זונה הזה אמר לדני שהיא זונה והוא מאחל לה שתגיעי לגיהנום ועל הדרך תפגוש את אמא שלה..״ שלחתי בקצרה
״חתיכת בן זונה!! איפה היא ?!״ הוא שלח
״זה הקטע..לא יודעת..בוא לבית שלה״ שלחתי ועליתי על האוטובוס לבית שלה.
ירדתי בתחנה והלכתי עוד חמש דקות.. הגעתי ודפקתי ..עברה איזה דקה עד ששון פתח לי את הדלת.
״שלי?״ הוא שאל לא מבין..כן אני ושון זה סיפור מסובך..ממש.
״אתה יודע איפה דני?״ שאלתי אותו זריז אם הוא אומר לא אני מתה
״חשבתי שהיא איתך..״ הוא אמר מבולבל
״פאק״ מלמלתי
״מה קרה?״ הוא שאל נלחץ..
סיפרתי לו הכל מההתחלה עד הסוף,שיהיה מעורב זה אחשלה
״חתיכת קוקסינל אני אתלוש לא את הזין!״ הוא צרח בעצבים
״לא לא עזוב זה לא שווה את זה! ״ אמרתי מנסה להרגיע אותו
״איפה דני?״ ניב אמר ונכנס מהר לבית שלהם
״איפה היא יכולה להיות?״ שון מלמל
חצי שעה ישבנו בסלון של מוצפי ומה לא ניסניו? התקשרנו לכל מקום לכל אחד אין היא נעלמה!
״מה אם היא..״ אמרתי ולא הייתי מסוגלת להמשיך את המשפט.
״לא..החדר שלה ריק״ מאור התפרץ לבית.שון וניב קמו ועוד שנייה לקחו סכין ודקרו אותו.
״חתיכת בן זונה מה עשית לאחותי?״ שון צרח והחזיק אותו מהחולצה.
״אני מצטער״ הוא אמר ושמעו בקול שלו שהוא באמת מצטער
״תקשיבו! מה שחשוב עכשיו זה דני,תהרגו את מאור אחר כך!״ צעקתי להם.
״מה זה?״ ניב שאל ורץ למטבח
הלכתי אחריו וראיתי את הפלאפון של דני.. אם עכשיו פחדתי אז מה עכשיו?!
איפה את דני??
~נקודת מבט דני~
עברו כבר שלושה ימים. אני ריקה מבפנים,מאור הצליח לשאוב ממני כל טיפת שמחה שהייתה בי. אני כל כך מתעבת את הילד הזה אבל בו זמנית אני עדיין מפחדת מהרגע שהעיניים שלנו עוד פעם ייפגשו ואני יבכה. הו לא אני לא בוכה,אני כל כך רציתי לוותר על העניין של הנאטמות שעכשיו זה קורה לי באופן אוטומטי,אני לא צוחקת לא מחייכת לא בוכה לא צועקת אני לא מדברת לא אוכלת.אני רק שותה פעם ב..
סלינה מנסה..כמה שהיא מנסה מנסה לגרום לי לצאת מנסה לתקשר איתי ואני כמו פדלאה יושבת לה בחדר מול הטלוויזיה. כמה פעמים אבא התקשר לסלינה מזל שההורים שלה בשליחות בגרמניה אחרת הייתי כבר בארץ,קשה לי לראות את סלינה משקרת לאבא אבל אין מה לעשות.
״דני תקשיבי…ג׳וש בא היום,זה דיי נהפך לרציני״ היא אמרה במבט כאוב.הסתכלתי עליה והמשכתי לשתוק,זה לא שהתעלמתי,הקשבתי לכל מילה ,פשוט פחדתי שאם אני ידבר אני יבכה והכל יחזור אליי.אפשר להגיד שאני אבן.
״וזה דיי מפריע שאת כאן בבית,לא זזה״ היא הטילה את הפצצה.
הסתכלתי עלייה והנהנתי.קמתי והתחלתי להתלבש.
״לאן?״ היא שאלה לא מבינה. סימנתי לה עם הראש על החלון. החוצה..
התלבשתי..לבשתי סקיני וטופ שחורה. ויצאתי עם מפתחות ו22 דולר
ישבתי על ספסל בהמשך הרחוב..היה בית שכנראה הייתה בו מסיבה..ילדים צוחקים ומשתוללים,זוגות מאוהבים מתחרמנים מול כולם,מתי הם יבינו שאהבה זה חרא? שזה שקר? הונאה?
״איך לא ראיתי אותך עוד בבצפר?״ איזה ילד שאל אותי.
שתקתי..לא היה לי מה להגיד.
״ילדה מה את שותקת?״ הוא אמר לי וצחק
״אני לא בבצפר שלכם״ מלמלתי.. כמה זמן לא שמעתי את הקול שלי
״אה אז מה את עושה כאן?״ הוא שאל אותי לא מבין.
״ולמה אתה חושב שאני יגיד לך?״ אמרתי לו וקמתי
״יו אני רק מנסה להיות נחמד״ הוא אמר והלך
״אני לא צריכה את הנחמדות שלך!״ צעקתי לו והוא כבר התרחק.
הסתובבתי בשכונה ורק רטנתי ,התלוננתי על כל דבר שזז. אני פשוט דפוקה.
״קנאית.זה מה שאת.״ אמרתי לעצמי
ככה עברו שעתיים והחלטתי לחזור הביתה. הביתה חח זה מצחיק אותי.עצוב שמזה אני צוחקת.
הגעתי והבית היה ריק.כנראה היא יצאה איתו נכנסתי למיטה ונרדמתי.מאחלת להירדם לתמיד..
~נקודת מבט מאור~
עבר פאקינג שבוע,אבא שלה עוד שנייה רוצח אותי,אני כזה דפוק אני גרמתי לו לאבד את הבת שלו.ואם קרה לה משהו? אם חטפו אותה? אנסו אותה? רק אם מישהו יעז לגעת בה אני יפוצץ אותו!! איזה יפוצץ אותו אתה לא יודע איפה היא נמצאת ילד מסכן!
היה צלצול להפסקה,יצאתי החוצה וניב סימן לי לבוא אליו.
״מה?״ שאלתי
״איזה דפוק,איך לא הבנתי עד עכשיו!״ הוא אמר
״מה?״ שאלתי לא מבין
״דני במיאמי אצל סלינה הזאתי חברה שלה,היא תמיד צוחקת על זה שברגע שהיא תריב עם כל העולם היא תבוא להתנחל אצלה״ ניב אמר מחייך
״לא,אבא שלה התקשר לסלינה הזאת והיא אמרה שהיא לא יודעת כלום״ אמרתי מיואש
"שקר״ ניב אמר והלך.
שקר..
~נקודת מבט דני~
יצאתי מהמקלחת,התלבשתי והדלקתי טלוויזיה,סלינה הלכה לבצפר ואני? כלום.
עליתי על המשקל. אני ירדתי 10 קילו,זה פשוט לא בסדר.אני כבר נראת מכוער.
נמאס לי! ירדתי למטבח והוצאתי אקונומיקה.
אני באתי לבלוע ו.נשמעה דפיקה בדלת
״אינעל העולם״ מלמלתי והלכתי לפתוח. הוא עמד שם מולי.בוחן את גופי.מסתכל עליי במבט מרחם. מבין מה הוא עולל לי. איך הוא הזיק לי.
טרקתי את הדלת וחזרתי למטבח. אני ראיתי אותו ולא הצלחתי לבכות,כל כך רציתי להרגיש משהו בחזרה,אפילו אם זה משהו רע רק להרגיש..לדעת שאני אנושית.הוא דפק עוד פעם.
פתחתי את הדלת והסתכלתי עליו במבט חודר.פשוט כלום! הוא לקח לי את הכל! הוא תפס את ידיי וסובב אותם כלפי מעלה.הוא הסתכל על ידי עם כל החתכים.הכל בגללו! שעוד בכיתי בגללו. לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו, הוא נכנס לבית ,בלי בושה. וראה את האקונומיקה על השולחן.
״את..״ הוא מלמל ולקח מהר את האקונומיקה,מצחיק! פתאום אכפת לו.
״חשבתי שרצית שאני יגיע לגהנום״ אמרתי והקול שלי נשבר,כמה פעמים הוא ישבר לי עוד? אני כבר לא ילדה אני חתיכת גוף בלי נפש בלי כלום מבפנים.אפילו הגוף שלי מושחת מבחוץ.
״דני את לא מבינה כמה דאגתי לך,כל השבוע חיפשתי אותך,אני כל כך מצטער פחדתי שקרה לך משהו!״ הוא אמר בקול מאוד משכנע.
״דניאל״ תיקנתי אותו ועליתי למעלה. שיבין.הוא לא מזיז לי בשיט
״בבקשה תחזרי הביתה,לא בשבילי! את יודעת איך אבא שלך בייסורי מצפון,הוא לא יישן בלילה,הוא נאכל מבפנים,שון רק מדרדר בלימודים,כל יום הולך מכות עם מישהו אחר,שלי כל לילה מתעוררת מסיוטים שעשו לך משהו,ניב? נהפך לסטוציונר,והוא בכלל הומו!! אם לאבשבילי אז לפחות בשבילהם!״ הוא התחנן
עליתי למעלה וארגנתי מזוודה,כאב לי לשמוע עליהם.זה לא מגיע להם,אני ארקב בשקט בבית.זה גם לא מגיע לסלינה.
אארזתי מזוודה
״אני יחזור ,תסמוך עליי.אבל תתפוס מרחק״ אמרתי . שבוע שלם שלא דיברתי. מאיפה יצאה לי העוצמה הזאת.
ירדתי למטה אם ה20 מזוודות שלי.
״בואי אני יעזור לך״ מאור אמר ושלח יד. הזזתי את ידי במהירות והמשכתי ללכת. בטיסה ישבתי כמה שיותר רחוק ממנו.ושתקתי.רק שתקתי
נכנסתי הביתה וראיתי את שון יושב בסלון עם צלקת ענקית על היד,מה קרה לו?
״דני!״ הוא אמר בשמחה והתחיל לבכות
״מטומטמת,אל תעשי את זה יותר בחיים״ הוא אמר וחיבק אותי. אני רק עמדתי במקום. הוא הסתכל עליי,על הגוף שלי על העצמות שלי.
לא החזרתי מבט ועליתי לחדר.כמה לא התגעגעתי לחדר הזה.
למה אתה פשוט לא נותן לי למות? אמרתי בלב והסתכלתי למעלה.
~נקודת מבט שלי~
דני חזרה,סוף סוף.שבועיים עברו מאז שהיא חזרה .
הסתיים בצפר והלכתי לבקר אותה,עוד פעם.
עליתי לחדר שלה והיא ישבה שם באותו תנוחה חסרת חיים.
״את יודעת שהיום יובל נכשלה באלגברה״ אמרתי לה,מנסה לעודד אותה
״ הקולקציה של מאק כבר הגיעה לארץ״ אמרתי מנסה לתקשר איתה
״דני בבקשה תעני!״ אמרי בייאוש ו קמתי מהמיטה. היא אפילו לא הסתכלה עליי. התחלתי לבכות
״אני עושה את כל זה בשבילך,אני באה לדבר איתך,רק שתדברי שתחייכי" צעקתי כבר
״אני רוצה את דני בחזרה!״ צרחתי וניפצתי את האגרטל פרחים שלה היא סופ סופ הסתכלה עליי,הביטה בי על המבט החלול שלה,המבט הריקני והקר.
יצאתי מהחדר ורצתי למטה ,אני לא יכולה לראות את זה! זה יותר גרוע מהתאבדות הוא כבר הרג אותה!
בדיוק מאור נכנס.
״חתיכת בן זונה ! אתה הרסת אותה!!״ צרחתי לו והעפתי לו כאפה.
״הכל באשמתך בגלל האגו שלך אתה שאבת ממנה כל טיפת חיים היא הרוסה!״ צרחתי עליו ויצאתי משם בוכה.
הוא הרס את דני.