סיפורה של נערה חולת סרטן-פרק ראשון

שכבתי במיטה , השיעול הרעיד את כתפי החלשות והעיר את מיקה . אבא נכנס וביקש ממני להשתעל קצת יותר בשקט "תודה על הטיפ , אם הייתי יכולה הייתי כבר משתמשת בו " עניתי בציניות וחזרתי להשתעל. מבעד לדלת שמעתי את אמי אומרת "מה נעשה איתה? כדאי שניקח אותה שוב פעם לרופא…".
כבר נמאס לי מרופאים! שבועיים שאני חולה בדלקת ריאות המעצבנת הזאת ושום טיפול לא עוזר , ניסו עלי הכל! כל כדור אפשרי , כל סירופ , כל זריקה… שום דבר לא פועל. ובנתיים , בנתיים אני יושבת בחדר שלי ומשתעלת מהבוקר עד הערב , אין לי כח לזוז , או לדבר , קשה לי לנשום ואין לי תאבון.

ליאור ונופר נכנסו ושיעורי הבית בידיהן. "מה קורה ?" שאלו כמו בכל יום מאז שרותקתי למיטה , "כרגיל" עניתי "מה חדש בכיתה , בשכבה?"
"אה , את לא מאמינה!" קראה נופר "תנחשי מי יוצא עם מיכל… יואב!"
"יואב?" השתנקתי " זה לא החנון עם המשקפים? מה לה ולו?"
"לפעמים , האהבה גוברת על המציאות " דקלמה ליאור שורה מאחד הרומנים שקראה לאחרונה.
"אווץ" קראה בתגובה לשתי כריות שנזרקו לכיוון לעורפה
"זה לא פייר, תראי כמה רזית! את עושה לי חשק להיות חולה…" התבדחה נופר ולפני שהספקתי להחזיר לה נכנסה אמא וביקשה מהן לצאת , כשיצאו היא אמרה "בואי נעמונת תיכנסי לאוטו אני ואבא השגנו לך תור לרופא הכי מומחה בארץ בתחום של הריאות!" קראה בגאווה.

נכנסנו לרופא "אז מי הפציינטית ?"שאל
"אני " מלמלתי והתיישבתי באחד הכיסאות.
"טוב , אז איך את מרגישה?" שאל
"מדהים , רק כואב לי הגרון , אני משתעלת , אין לי כח לזוז או לאכול אבל חוץ מזה באמת טוב"
"מממ" מלמל בעודו מסתכל בגרוני,
"צילום , עכשיו!" פסק .
נכנסתי לחדר מספר 3 . בחדר הייתה מוצבת מעין מיטה ומסביבה מצלמה בצורת אליפסה. אחות חביבה בקשה ממני לשכב על המיטה ולהוריד חולצה , היא גלגלה את המיטה לעבר האליפסה כך שהמצלמה סרקה את גופי.
בתום הסריקה קראה לנו שוב הרופא לחדרו והפעם , מבט רציני על פניו , נבהלתי.
"משפחת ברוך היקרה " אמר וכחכך בגרונו "מה שאני הולך לומר לכם ישנה את מהלך חייכם לתקופה הקרובה . מה שיש לנעמה זה לא דלקת ראות ולא שעלת ,לנעמה יש סרטן."