חַבֵרוּת או חַבֵרוֹת?

נכנסתי לבית הספר ועברתי בשער הגדול יחד עם כל התלמידים שאותם אני מכירה כבר שלוש שנים וחלקם אף יותר.
כשנכנסתי ללובי שמתי לב כי שיפצו את בית הספר; הקירות נצבעו מחדש בצהוב בהיר, הלוקרים הישנים הוחלפו בחדשים ולוח מודעות ענק ניצב ליד הקיר ועליו תלו את השיבוץ לכיתות.
קיוויתי ששיבצו אותי בכיתה עם חברתי היחידה, לין.
את לין הכרתי בכתה ב'. ההורים שלנו הכירו איכשהו ולמרות שלא ראיתי אותה אף פעם לפני, והיא גם לא הייתה איתי בגן, הפכנו לחברות טובות במהירות.
עד כתה ד' היינו חברות טובות מאוד, אבל אז הגיעה מישהי חדשה, קראו לה קֶר.
קֶר היה הקיצור שלה, שם חיבה שנתתי לה אני. שמה האמיתי היה קֶרוליין.
התחברנו שלושתנו והפכנו לחברות טובות. אבל משהו העיק עליי, הרגשתי שלין התחברה לקר יותר וכאילו נטשה אותי לטובתה.
הרגשתי הייתה נכונה.
כמעט בכל פעילות משותפת, בכל עבודת צוות שהמורות הטילו עלינו, כשבאתי ללין להגיד לה שתעשה איתי את העבודה, כמו שהיינו עושות כל הזמן ביחד, היא כבר אמרה שהיא עושה את העבודה עם קר.
ככה נטשה אותי ואני נשארתי בודדה.
בהתחלה כעסתי עליה, אך לא אמרתי לה כלום. מה הייתי אומרת?
קֶר הייתה באמת משהו מיוחד, חברה טובה מאוד. חייכנית, תמיד שמחה, אוהבת לעזור- בדיוק כמוני.
הרגשתי שממש מצאתי את השכפול שלי רק בגוף אחר.
ואני עוד מתפלאת על עצמי למה השכפול הזה התחבר ללין…
כשעברתי לחטיבה קֶר עברה לחטיבה אחרת בגלל ההורים שלה. את שלושת השנים הנפלאות שעברנו ביחד אני תמיד אזכור. הצטערתי מאוד וחשבתי כבר לעזוב את החטיבה שלי ולעבור לבית הספר בו למדה, אך עד מהרה מצאתי עוד מישהי להתחבר איתה. אני לא אזכיר את שמה כי עד היום אני מגדירה את זה כתקופה הלא מדהימה של חיי.
בקיצור, לאחר שקֶר עזבה, לין שבה ונדבקה אלי בחזרה. גם אני שבתי והתחברתי איתה אך בתוך תוכי עדיין כעסתי עליה על כך שנטשה אותי. כיוון שהיא הייתה חברתי היחידה, ולא התחשק לי להיות בלי חברות – הבלגתי.
בכתה ט' עברתי כיתה והשארתי את לין בודדה (כביכול). ניסיתי להתרחק ממנה קצת, להשתחרר, היא הייתה יותר מידי מסוגרת (לפחות איתי) ומצאתי לעצמי חברות חדשות; מריאן, רוז, רות, ועוד. היה באמת נחמד ונעים לשהות במחיצתן, אך שוב נאלצתי לוותר על חברות זו כי הן עזבו לבית ספר אחר. כך נשארתי שוב בודדה, ביחד עם לין.