את בדיוק כמונו

"את בדיוק כמונו" הוא אמר לי.
"לא, אני לא" עניתי לו, אך לא יכולתי להתיק את עיניי
מן עיניו, היה בהן משהו מוזר, שמשך
אותי אליהן.
"למה לא?"הוא שאל וצעד צעד קדימה.
"למה כן?" שאלתי אותו והלכתי צעד לאחור.
צעד כמעט גרם לי למעוד.
"ובכן, את בדיוק כמוו,בגלל הברכה"
הוא אמר והתחרטתי על ששאלתי.
"איזו ברכה?" שאלתי והלכתי עוד צעד
אחורה בזמן שהוא הלך אחד קדימה.
"הברכה שגורמת לך לראות ולהבין דברים
שאחרים לא יכולים" עוד צעד.
"הברכה, גורמת לך לעשות דברים שאחרים לא יכולים"
עוד צעד, אך הוא נעצר, ומחכה.
"הקללה הזאת גרמה למשפחתי לנשל אותי.
גרמה להם להשים אותי המוסד,
זאת לא ברכה כלל"אמרתי לו וצעדתי צעד אחד לעברו.
"אז את מודה?"הוא אמר וחיוך הופיע על פניו.
"אני לא סותרת זאת"אמרתי לו.
לא הייתי בטוחה אם זה צעד נבון.
הייתי בטוחה שבכול שנייה הוא יתחיל לצחוק ולקרוא לי משוגעת.
כמו שזה תמיד קורה.
"היי, לאן אתה הולך?שאלתי אותו כאשר הסתובב ללכת.
"לא לאן 'אתה' הולך, אלא לאן 'אנחנו' הולכים"הוא אמר
ופתח את הדלת עבורי.
"קדימה, את באה?" הוא שאל אותי.
"בסדר" אמרתי לו, לא היה לי מושג לאן אנחנו הולכים,
או מי הוא, אבל לא היה לי מקום אחר ללכת אליו
אז, פשוט תפסתי בידו.