סייבורג -פרק 9

"לילה טוב,איימי.."הוא ליטף את פניה.
מביט בה.שפתיו רטטו.
כשלאחר מיכן,הוא נשכב על הגב.
מתגעגע לימים שהיה בן אדם.
הוא כיבה את המערכות.מה שנחשב אצלו לשינה.
כשבבוקר,לפני שאיימי התעוררה,הוא ניסה עם המערכת שלו מה הוא בעצם מרגיש.
כשהמערכת מנתחת כל פרט ופרט.כל תנודה ואי נוחות בגוף.
"קצב לב מהיר, חום הגוף עולה,נשימה מאומצת,"נתחה המערכת את הנתונים ביחד.."התקף לב?"
"זה לא התקף לב.."ענה קייל.
"התרגשות??"ניתחה שוב המערכת את הנתונים.
קייל שתק.
כשמאוחר יותר,איימי התעוררה,מריחה ריח חזק ורענן של קפה הבוקר.
"בוקר טוב,ישנונית.."ניגש אליה קייל עם מגש עמוס בכוס קפה,קרואסון חם ומיץ תפוזים סחוט.
"מה כל זה?"היא שאלה,מתאוששת מהשינה.
"ארוחת בוקר?"הוא ענה.
"אתה מתוק.תודה,באמת.."היא ענתה,לוגמת מהקפה שהביא לה.
"בכייף.."הוא חייך.
"אתה לא אוכל?"היא שאלה.
"אני לא צריך לאכול.שלא לדבר על לשתות.זה עלול לגרום לי קצרים במערכות."הוא ענה בפניה.
"אתה בחור כל כך טוב..זה לא מגיע לך."היא רחמה עליו.
"תודה,אבל אני לא זקוק לרחמים."ענה קייל.
"מה עם לבכות..אתה יכול?"היא שאלה.
"לא ניסיתי.אני לא מתוכנת להרגיש."הוא ענה,מביט בה.
"..אבל,התרגשת אתמול..הלב שלך הלם בטירוף,"היא אמרה בפניו.
איימי הביטה בעיניים שלו,שנראו כה רגישות ואנושיות עבורה.
כשהוא הביט בה אוכלת.
"אין לך מושג כמה אני מתגעגע לאכול.."ענה קייל.
"ו..מה עם שם למטה?"היא שאלה אותו.."כל המערכת הגברית?"
"עובדת כמו שצריך.."הוא ענה,מעט נבוך.
"אז,אתמול..הרגשת קצת,מגורה..?"היא שאלה.."כשנכנסת לחדר.."
"קצת.."הוא ענה.