בת לוויה-6
"מה?! אז למה אתה עושה מה שרשום שם?" אני שואלת, בתדהמה
"הרשימה הוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש…" הוא אומר, אני מהנהנת "אתה אומר לי שאף פעם לא
גילית טעות ברשימה? אפילו לא פעם אחת?" הוא נד בראשו לשלילה. "זה לא יתכן! ואף פעם לא ניסית לגלות מאיפה היא נשלחת או מי שולח אותה?" הוא התכווץ מעט. בצורה כמעט בלתי מרגשת.
"ניסיתי… זה לא רעיון טוב…" הוא אומר, האם שמץ של פחד נשמע בקולו? "מה קרה?" אני שואלת בקול רועד. "העיט הוליך אותי שולל. עקבתי אחריו במשך חודשים. הוא הוביל אותי ללא מעט מלכודות, חלק מהן אני עדיין זוכר היטב…" באופן בלתי מודע הוא נגע קלות במסכה שכיסתה את פניו. "העיט?" אני שואלת
וקרו קופץ אל ההזדמנות להחליף נושא. "יש עיט שמביא את הרשימה. זה אותו עיט בכל פעם" הוא אומר בנימתו חסרת החשיבות הרגילה. "איך אתה יודע?" נראה שהוא משועשע מבורותי. "אפשר לזהות את דפוס ה-" הוא מזדקף, עוצר לרגע את דבריו ומסמן לי להיות בשקט, לאחר רגע הוא מתרומם מהכיסא
"והנה הוא עכשיו!" קרו אומר כבר הוא כבר עומד ליד הדלת, "איך אתה יודע?" יש ל תחושה שאני יודעת את התשובה. "תקשיבי טוב, אפשר לשמוע את הכנפיים." הוא אומר ויוצא החוצה. מול הדלת נחה מגילת קלף מוחזקת מגולגלת באמצעות סרט משי אדום. קרו מרים אותה ופותח, אין לי מושג באיזו שפה כתו בפנים אבל אנגלית זו לא. קרו מחוויר, מראה שנראה משונה להתחשב שגוון עורו כבר קרוב ללבן.
"מה קרה?" אני שואלת, חרדה. "את זוכרת שסיפרתי לך אל זה שחלק מהמשימות קשות יותר ממה שתוכלי לדמיין?" קולו רועד
"כן…" אני אומרת בחשש
"זו אחת מהן…"
אני בולעת רוק. "מה כתוב שם?…" אני קרובה להתפקע מרוב מתח.
"הלוואי. הלוואי שיכולתי לספר לך…"
תגובות (1)
קצר אבל יפה ^^