ילדה מאוהבת

היה הייתה פעם ילדה מאוהבת. ככל הבנות הייתה מסתכלת על הילד הנאה ההוא ומחייכת.
היא חשבה עליו ביום ובליל, בעיניים פקוחות ועצומות, בבית הספר וגם בשעותייה הפנויות.
היא לא הפסיקה לחשוב על אותו בחור, וגם אינה רצתה להפסיק.
הוא נתן לה תקווה, אף על פי שלא ידע על קיומה.
הוא נתן לה אהבה, אף על פי שמעולם לא קיבלה ממנו אחד.
והוא נתן לה שקט, כי ליבה היה צריך אותו יותר מכל.
אבל עם כל זאת, הוא נתן לה ספק.
והספק הזה אכל אותה מבפנים. מתביישת לדבר ומחכה לרגע המתאים.
בליבה אין שקט, רק סערה. לשיעורים היא אינה מקשיבה, ובלב כבד מלא ספקות היא בוהה במחברת שזורת הלבבות.
׳יום אחד,׳ חשבה לעצמה הילדה המאוהבת ׳הוא יאהב אותי, כמו שאני אוהבת אותו׳.
וכך הילדה המשיכה לקוות. חיה ונושמת בחלומות.