התערבות-פרק 4

(שבוע לפני כן):
"אני אומר לך,החיים בשאול זה ממש קשה"
האדס סידר את אוסף הגולגלות שלו על השולחן.
"אנשים באים,הולכים,ואז חוזרים:ממש קשה!" הוא צחק.
זאוס הביט בקירות השחורים של משרדו של האדס.
"אתה נותן לאנשים לעלות מהשאול סתם ככה?" הוא אמר בזלזול.
"נראה לך????" צחק האדס בצחוק מתגלגל."הם עוברים הרבה מאוד לפני שעולים.
חלק אפילו לא יכולים לעמוד בסבל הזה ומבקשים לחזור לכאן.רק 5 אנשים אי פעם עלו מכאן ולא חזרו!" הוא אמר וליטף גולגולת של ארנב.
"אם זה היה תלוי בצבא שלי,הם היו עולים מכאן מהר מאוד" אמר זאוס בלעג.
"אני מריח התערבות באוויר" האדס צחק.

"פוסידון!" הפייסטוס רץ על פוסידון שעמד על ראשו של מגדל גבוה.
"זאוס אוסף עוד צבא! ולפי השמועות גם האדס מתחיל לאסוף צבא! מה נעשה?"
פוסידון צחקק,ואז עלה במוחו רעיון."גם אנחנו צריכים לאסוף צבא.מי יודע מה אחיי עלולים לעשות אם אני אשאיר את הלוח ריק ללא חיילים משלי!"

(עכשיו):
אחרי שהופעתי שם,שני שומרים הובילו אותי לצריף והביאו אותי לאחד החדרים.
אני היחיד בחדר עם שתי מיטות קומותיים,ובמקום מהסוג הזה זה די הפחיד.לא הצלחתי לעצום עין.
אולי בגלל שעד עכשיו כשהייתי בבית שלי רק ישנתי,אולי מהפחד ואולי מהלחץ.או שבכלל אולי שילוב של הכל ביחד.הרגשתי שכל דקה בחדר הפכה לשעה.
גיצים של אש עפו מהאח הבוער בחדר.האור היחיד שהיה בקע ממנורת שולחן בצד השני של החדר ומהאח.
האור פגע בראש מפוחלץ של דוב,וגרם לו להיראות מפחיד.
אני רק חשבתי על זה שאמא שלי וג'ף בטח לא שמו לב שאני לא בבית.הם הלכו.זה התחיל כשהייתי בן 5,בתקופה שהם היו בסדר איתי.
ואז פעם אחת,כשמים יצאו מצינור ההשקייה,אני התרכזתי בו וגרמתי לזרם לשנות כיוון.אני זוכר את המבט הכעוס של אימי,ואת המבט המפוחד של ג'ף.
"דיי!! בבקשה דיי!!" צרחתי מבכי כשאימי הצליפה בי עוד ועוד בגלל מה שעשיתי.
"זה לא היה בכוונה!! אני נשבע!!" אבל זה לא עזר.הם החליטו לנדות אותי.הם היו פעם ב,נזכרים לשאול אותי מה שלומי.
כל פעם שאימי הייתה בעבודה או במקום אחר,וג'ף היה בבית איתי,הוא היה יותר נחמד איתי.
זה לא מה שמצפים מאבא חורג.פקחתי את העיניים וראיתי את ידית הדלת זזה הצידה.
"מי שם?" קראתי וקמתי.רק הקול של הגיצים נשמע,וקול של צירים זזים מהדלת.
הידית הפסיקה לזוז,ומישהו ניסה להיכנס,אך לא פתח את הדלת,ולפי מה שהבנתי הוא התנגש בה.
"לעזאזל! ממתי יש פה מנעולים?!" שמעתי קול וברוב טיפשותי פתחתי את הדלת.
נער בגובה שלי,עם שיער שחור קצר ועיניים כחולות עמד שם.הוא היה שמן,אבל הפנים שלו היו פחות או יותר חסרות שומן.
"היי" הוא מלמל."היי" אמרתי ופשוט עמדנו שם כמו אידיוטים."אפשר לבוא לעמוד מול האח שלך? שלי כבויה וממש קר בחדר" הוא השפיל את מבטו.
"אין בעיה" אמרתי ופתחתי את הדלת לרחווה."באמת?! אתה לא תגרש אותי מהחדר כמו האחרים?" הוא שאל בשמחה."אני פתחתי את הדלת,לא?" צחקתי.
הוא הנהן,והתיישב מול האח.
"אז,חצוי אה?" הוא אמר לאחר שהתיישבתי לידו מול האח.
"מה זה חצוי?" שאלתי,והרגשתי טיפש עוד יותר ממקודם.האישונים שלו התרחבו בבהלה."אתה לא יודע מה זה חצוי,ואתה עוד פה?!" הוא קרא.
הנהנתי,והוא התחיל להסביר:"חצויים הם בעצם בנים של אל אחד,ואנושיה,או הפוך.לחצויים יש כוחות שהם בהתאם לאל ההורה שלהם.לדוגמא,אני הבן של הפייסטוס.אבל אני זו לא דוגמא טובה,אני לא יכול לשלוט בשום כח" הוא צחק.צחקתי איתו.
"אני נדב" אמרתי בסוף."אני רייג'יל" הוא אמר ולחצנו ידיים.
"זמן להתעורר!" קרא קול מאחוריי הדלת."פאק! אני לא מאמין שכבר 6 בבוקר!" הוא קרא בהפתעה.
"גם אני לא!" הבטתי בשעון,והרגשתי עייף.