live love laugh- פרק 1

השעון הגדול והכחול שתלוי על קיר הכיתה המתקלף מתקתק בכבדות.
הוא סופר את השניות שלנו לחופש, שנייה אחר שנייה, טיק אחר טק.
אני יושבת בקוצר רוח, מביטה בשעון ללא סבלנות, מחכה לצלצול, סימן השחרור שלנו.
"פירמדות מצריים נוסדו לפניי…" אני מנסה להקשיב למורה ללא הצלחה.
המורה שותק לשנייה, דממה מתוחה משתררת בכיתה הגדולה, ואז המורה מנסה להמשיך ללמד
ו…צלצול!!!
אני קמה בהיסטריה, חוטפת את תיקי, מרימה את הכיסא שלי על השולחן ויוצאת בריצה מהכיתה עם חיוך מרוח על פניי.
אני מחכה ליד הכביש, לחברתי הטובה, סלי כדי להגיד לה שלום אולי בפעם האחרונה.
"אני אתגעגע אלייך ניפגש נכון?" אמרה סלי וחיבקה אותי חזק, שיערה החום עוטף את פני.
"העיר במרחק של שעתיים מהאסם" אמרתי לה
"נמצא דרך" אמרה סלי
"ביפ ביפ!!!" אבא של סלי צפר לה, הוא היה בתוך הטנדר האדום שלו וחיכה לה בקוצר רוח.
"ביי ברברה" היא אמרה ועלתה אל הטנדר
"קוראים לי בר!!!" צעקתי לטנדר המתרחק
לקחתי את אופניי והתחלתי לנסוע אל עבר ביתי, שהיה במרחק של כ20 דקות מבית הספר.
הרהרתי לי אני אתגעגע לבית ספר מאוד, לקפיטריה, לחברות, לצחוקים, להפסקות, לבנים
הגעתי הביתה, סוף סוף
החנתי את אופניי ובדקתי את תיבת הדואר
והופתעתי לגלות משהו שהיה מיועד לי בפנים…