היומן הכתום של טל – פרק 2

יום שישי 8:40
בוקר טוב יומן! איך עבר עליך הלילה? כי עליי עבר מ-צ-ו-י-י-ן-!
חלמתי שלידור שלח לי את ההודעה הזאת כי לא היה לא בטחון.
הוא רצה לשלוח לי הודעה שהוא אוהב אותי והוא נפרד מגלי בשבילי ואני מסכימה ואנחנו בנשף תחפושות כמו ברומאו ויוליה שקראתי אתמול בלילה…
כשהתעוררתי, הייתי לבד בחדר.
על המיטה שלי היה מונח פתק שנכתב בכתב ידה המסולסל של רוני, אחותי.
היה כתוב שם: 'בוקר טוב ישנוני! אני אמא ואבא כבר ירדנו לחדר האוכל, קדימה תמהרי כבר!'
לקחתי את הפתק והכנסתי ליומן. עוד מזכרת מאילת…
התלבשתי וירדתי לחדר האוכל.
חיפשתי את השולחן שלנו ואז נתקלתי בכובע המוזר שרוני קנתה אתמול בטיילת. היא אמרה שהוא מאוד מתאים לה לחצאית.
חיפשתי את אמא בעיניים. ושמעתי קול מאחורי.
"בוקר טוב לך באמת…" איי יי יי, רוני…
"חיכינו לך, כמה בן-אדם כבר יכול לישון???" היא שאלה בעוקצנות.
אמא באה ונתנה לי נשיקה על המצח.
ואבא הביא לי צלחת עם כל מה שאני אוהבת-
פנקייקים עם הרבההה שוקולד (ולא מייפל!), עוגת שוקולד, חבית עם גבינה ובורקס גבינה.
אני מאוד צפויה יומן שלי….
שתיתי את השוקו ואכלתי את כל מה שהיה לי בצלחת…
חופשות תמיד עושות לך תיאבון, גם במצב הכי גרוע.
אבל היום, היום הייתה לי הרגשה שונה, הרגשה שלא הרגשתי כבר המון המון זמן…
אחרי ארוחת הבוקר טיילנו בקניון, זה תמיד משחרר…

18:50
איך שהזמן טס…
אנחנו יורדים לארוחת הערב ואז לטיילת…
מצטערת יומן שלי, יומן כתום שלי, אני מאוד עמוסה היום, לא יהייה לי כל כך זמן לכתוב בך…
נתראה מחר יומן :)

יום שבת 9:15
בדרך לחוף, אנחנו יוצאים לשיט
So cool!
אני כל כך מתרגשת! אף פעם עוד לא הייתי בשיט.
פעם הייתי בקיאקים, נחשב? לא נראה לי… לא ככה???

9:25
עלינו על יאכטה, כל כך ענקית!
על הסיפון נעים כל כך! השיער מתנפנף ברוח, הגלים מתנפצים על המזח שמתרחק מאיתנו, וממש עוד מעט יבוא גבר חלומותיי ויגיד לי…

9:55
אני לא פרית כלפייך יומן, ואני כל כך גסת רוח שהפסקתי באמצע, אבל הייתי מוכרחה!
אתה לא תאמין מה קרה לי בחצי שעה המדהימה הזו!…
בזמן שכתבתי בך, נעמד לידי נער בן גילי (טוב, הוא גדול ממני בשנה, לא ביג דיל!!)
ושאל מה אני כותבת. אמרתי לו שיומן, והוא נראה דיי מופתע.
הוא סיפר לי שקוראים לו עומר והוא בן 17 והוא כאן בהפלגה עם ההורים שלו. והוא גם סיפר שהוא לא בדיוק כותב יומן אלא יותר בלוג…
הוא סיפר לי שהוא גם כאן באילת, וכל יום הוא כאן בים, והוא מאוד אוהב לשוט.
אני סיפרתי לו שאני בת 16, ושאני גם מאוד אוהבת ים, אבל לא יוצא לי כל כך הרבה ללכת לשם בגלל שאני נשרפת בקלות ולא משנה כמה אני מתמרחת…
ומכאן גלשנו לשיחה על הים, ועל דגים, ועל אוכל ועוד הרבה נושאים שקצת מטורף לדבר עליהם עם משהו שאתה מכיר רק חמש דקות…
עכשיו הוא הלך להביא לנו שתייה.
הינה הוא בא, אני אחזור אחר כך עם חדשות דנדשות….

10:20
אני כאן על החוף, ההפלגה המדהימה ביותר שהייתי בה אי-פעם (כאילו שאי פעם הייתי בהפלגה…) הסתיימה, וכל אחד הלך לדרכו שלו, עם הפתעה נעימה במיוחד בכיס.
אני אספר איך זה נמשך.
הוא חזר עם שתי קולה, לקחתי שלוק וישר שאלתי אם זה דיאט.
הוא אמר שלא, ואז מאיפה שהו הקרצתי לו הרצאה על כמה קלוריות יש בקולה ואם שותים אז בעיקר דיאט וכו'… וכו'…
עמדתי שם כמו לא נורמאלית, ומרצה למשהו שאין לי מושג מי זה, הרצאה על קולה דיאט.
בסוף הסתכלנו אחד על השני ושנינו פרצנו בצחוק הסטרי.
"את ממש חמודה, יודעת?" הוא אמר
ואני רק חייכתי והסמקתי.
כשהיאכטה עגנה והתכוננו לרדת הוא שאל אותי:
"תגידי טל, מאיפה את בארץ?"
"מתל-אביב" עניתי
"אה…" הוא אמר בטון מבואס…
"למה? מה יש?" שאלתי מודאגת, מה הוא רצה?
"אז אין סיכוי שאני מקבל את הטלפון שלך היום?" הוא אמר בחצי חיוך צוחק חצי חיוך מבויש.
"למה לא?" אמרתי בלי היסוס כאילו אני רגילה לחלק מספרי טלפון והחלפנו טלפונים.
רק שהגעתי למלון הבנתי עד כמה טיפשה הייתי.