כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 7 :)

אני חייבת להגיד לכם מלא מלא תודה על כל התגובות, אתם נותנות לי את הכוח והרצון להמשיך ולכתוב אז תודהה <3

"שעה אני מסביר לך, מה עשית בכל הזמן הזה?!" הוא שואל מגחך מעט
"אה…אמממממ" אני אומרת מסמיקה, מה לעזאזל אני אומרת לוו?!

"אממ מה?" הוא שואל, מקשה עלי בכוונה
"אני אמממ… אני… אני סתם בהיתי בנוף" אני אומרת מנסה להתחמק ממבטו החודר,
"כשאת אומרת נוף, את מתכוונת בי?" הוא שואל מגחך מעט
"אולי?" אני אומרת ובביישנות, הוא צוחק
"מה אתה צוחק?!" אני שואלת אותו, כולי נבוכה,
"את מצחיקה אותי" הוא אומר, צחוקו מהדהד ברחבי הדשא, צחוק מדבק,
"דיייי… אתה מצחיק אותי" אני אומרת מנסה שלא לצחוק "תפסיק לצחוק עלי" אני אומרת בקול פגוע חחח
"מצטער, פשוט…" הוא אומר ושותק, מסתכל עלי, בוחן כל איבר ואיבר בגופי, אני זעה באי נוחות, חיוך קטן מופיע על פניו
"את יפה" אומר לפתע, בלי שום אזהרה, אני מסמיקה עד לשורשי שיערי
"אתה גם נראה טוב" אני אומרת, לא להעלות לו את האגו יותר מדי
"זהו?" הוא שואל
"זהו" אני אומרת בחיוך
"בטוח שלא שחכת להוסיף עוד משהו? אולי- גם אתה חתיך הורס שאין דברים כאלהה" הוא אומר ומרים את גבותיו
"מתוק" אני אומרת לו
"כן?" הוא שואל, מחכה לתשובה
"שים קצת אבנים בכיסים" אמרתי לו, הוא מביט בי בשאלה, מבובל מעט, לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו
"מה?" הוא שואל
"כדי לא לעוף" אמרתי
"אוווץ' זה היה כואב" הוא אומר מחייך, אוטומטית החיוך שלי עלה על שפתי גם, החיוך שלו כל כך מושלם, ממכר, אפשר להסתכל עליו כל היום, קשה להוריד ממנו את העיניים

נקודת מבט של רן:
"מה?" אני שואל, לא מבין, מה הקשר אבנים עכשו?
"כדי לא לעוף" היא אומרת, אווץ'?
"אווץ' זה היה כואב" אני אומר ומסתכל עליה ומחייך, היא כל כך יפה, כל אחד אחר היה אומר שהיא כוסית, אבל אני חושב שאני מכבד אותה מדי בשביל לחשוב עליה כאלה דברים, היא מחזירה לי חיוך, חיוך מושלם, שתי גומות מבצבצות בלחייה, ועינייה בורקות, היא מסתכלת עלי, נושכת את שפתיה קלות, באמת שאין יופי בעולם כמו שיש לה
"אממממ" היא אומרת במבוכה, אני קולט מה קרה כאן, אני מסית את עיניי ממנה, ללא רצון, שתיקה מביכה משתחררת ביניינו
"אתה חמוד שאתה מובך, אתה יודע?" היא שואלת
"רוצה לרדת עלי עד הסוף?" אני שואל והיא צוחקת, מדביקה אותי בצחוקה, היא משתתקת לפתע, מביטה בי, אני משתתק גם, היא מסתכלת בעיניי, ואז,
בלי שום הכנה מוקדמת,
היא רוכנת אלי ומנשקת אותי, מרסקת את שפתיה עלי, משכיחה ממני את כל המחשבות האחרות,
היא לפתע מתנתקת ממני
"תשכח את זה, זה לא קרה" היא אומרת ובורחת במהירות, משאירה אותי יושב על הדשא, עם פה פעור וחסר מילים, למה היא ברחה? מה הייתי נותן רק עוד חצי דקה ממנה, אני חושב על מה שקרה, מחייך חיוך אווילי לאוויר