I'm looking for freedom – פרק 12 ואחרון

16 שנים אחר כך…

אני יושבת על הספסל, ליד שני הילדים שלי. בדיוק סיימתי לספר להם איך אבא פגש את אמא ואיך יזמנו את המרד. הם מקסימים. היא יורדת מהספסל, הבת הבכורה, ורצה לחבק את אביה, דקסון. "סוף סוף חזרת אבא!" היא קוראת. הוא רק יצא לקניות. הם רגילים לקבל כל כך הרבה אהבה.. שאני לא קיבלתי. אני קמה מהספסל, עדיין מחזיקה את תינוקי הקט שנרדם בידיי. אני צועדת ומנשקת את בעלי. הוא מחייך, לוקח ממני את התינוק והולך להשכיב אותו במיטה. אני יוצאת עם בתי לטיול ביער, שכיום יש בו שבילים, מקומות לטייל, מסעדות, פארקים.. הכל שוקק חיים. אני נזכרת, לפני 16 שנים אני חוויתי פה לא מעט הרפתקאות… אני וביתי מתיישבות במסעדה. בגלל שאני המלכה, כולם רוחשים לי כבוד, שאני לא רוצה.

לפעמים אני עדיין חולמת על זה. על הבריחה, על הוריי זכרונם ל… טוב, לא ממש ברכה. לפתע, כשאני עסוקה במחשבות על החלומות שלי, דקסון, אהובי, מופיע. "אפשר להפריע? " הוא שואל.
"אתה יודע שאתה לא מפריע." אני אומרת את המובן מאליו.
במקום לענות הוא בא, תופס את פניי ומנשק אותי. שפתיו העסיסיות עוברות עלי גופי, מותירות שובל של תשוקה. כשפיותינו נפגשים אנחנו נזכרים ביום, שבוא התנשקנו לראשונה.