צרותייה של לורן – רכבת המסתורין

"שלום! להתראות! בהיי!" אמרה לורן בחוסר אכפתיות למשפחתה ועלתה לרכבת. בידה היא אחזה מזוודות רבות.
היא הלכה ברחביי הקרון, וחיפשה לה מקום. בסוף המקום הפנוי היחידי היה לייד זקן, לורן נאנחה והתיישבה.
"שלום לך, ילדה חביבה" אמר הזקן בנחמדות.
"היי" השיבה לורן.
שקט שרר ברחביי הקרון, לורן הבחינה בילדה מוכרת בעלת שיער חום אגוז שהגיע עד לכתפייה ועיינים ירוקות אפורות יושבת ליידה.
"היי, את אורין?" פנתה לורן אל הילדה, הילדה הייתה נמוכה, אבל החזה שלה היה דיי גדול.
"כן. היי לורנטוסיה!" אמרה אורין בהתלהבות וחיבקה את לורן.
לורן נאנחה וחיבקה אותה.
פתאום אורין הבחינה בנער רץ במהירות, היא לא ראתה אותו בבירור.
"ראית את זה? ראית?" אמרה אורין בהתלהבות.
"לא" אמרה לורן וגילגלה עיינים, לפתע לורן הבחינה בנער רץ במהירות.
"ראית עכשיו?" שאלה אורין, לורן קמה מהכיסא ואחרייה גם אורין.
"זמן למרדף רכבות" אמרה לורן בקול נשי, כמו של סוכנת מסדרות פשע וריגול.
הן התחילו לרוץ לכיוון הדלת האדומה, ועברו כמה חדרים.
פתאום הן שמעו צרחות מהחדר החמישי, והבחינו בנער קופץ מהקרון החמישי אל הגג.
הן יצאו והבחינו באותו נער נכנס לחדר השישי.
"היה לו שיער לבן, מגניב!" התלהבה אורין, לורן גררה אותה לחדר השישי.
והן ראו את מי שעמד שם.
הן שמו לב לחבורה של שוטרים נאבקים באותו הנער.
"מגניב!!" צעקה אורין בהתלהבות.
"אורין! למה דיברת בקול רע…" לורן קטעה את משפטה אחריי שהבחינה באורין מוטלת על הרצפה, נוטפת דם.
לורן עמדה מודהמת. "ל…ל..ל.." גימגמה לורן, והבחינה באותו נער, עומד מאחוריי גופתה של אורין, וחיוך סדיסטי על פניו.
"הזמן שלך נגמר" אמר הנער וחיוכו התרחב, לפתע כאב חד הציף את בטנה של לורן.

"לא!" לורן קמה מפוחדת ממיטתה.
"לורני!" אורין רצה וקפצה אל מיטתה של לורן וחיבקה אותה, לפתע הדלת נפתחה, ואותו נער שהיה בחלום של לורן עמד שם.
"לא!!!" צרחו שתייהן.

"אימאלה!!" אורין התעוררה במיטתה, לורן ישבה ליידה.
"חלמתי חלום מפחיד!" אמרה אורין בפחד וחיבקה את לורן.