ציור הופך למציאות – פרק 1: שבו אני סה"כ מוצא מברשת

אז כמו שכבר סיפרתי בכותרת – מצאתי מברשת, אני לא ארחיב יותר מדי ואספר שסה"כ – היום בתערוכת האומנויות במוזיאון ע"ש יצחק רבין, מברשת – אולי אני לא כל כך שואב אתכם לסיפור כי אני מסרב בקצרה, אלא פשוט בינתיים אלה הקטעים המשעממים, ולי לא בא שתעלמו, ותעברו לקרוא סיפור אחר – אז אני אדלג על הקטעים הלא מעניינים והצפויים: חזרתי הביתה עם אמא, לקחתי את המברשת, שמתי בחדר, ציירתי איתה קצת, אכלתי סלט ירקות עם פיתה, ועוד כמה – ועכשיו אתם מבינים – אבל פה אני כבר מגיע לקטעים המעניינים ואני ארחיב קצת יותר:
החזקתי את המברשת ביד ימין, היה חשוך והדלקתי את המנורה משמאל, בהעברת הכפתור מ"לפט" ל"רייט" שזה שמאל וימין באנגלית.
לא ידעתי מה לצייר, אם אני אגיד את האמת – כמו כל פעם, ליטפתי עם היד את שיערי, והסתכלתי לכיוון החלון – חושב: מה אני אצייר?
הסתכלתי על הדף, ואז קיבלתי השראה מאוד מעניינת:
בגלל האור של המנורה, הצל של הדברים שלי בחדר השתקף על הדף, אבל כאילו, לא ראיתי את ההשתקפות במו עייני – ראיתי את החדר, התחלתי לצייר ועברה בי תחושה שאני לא עושה את זה לבד, שזו המברשת – אפילו לא הבנתי מה ציירתי – זה נראה כאילו עברתי בזמן – ולא הצלחתי להבין מה אני מצייר – קו תחתון, אלכסון, קונטור שחור, הכל עבר בשניות, נהיה לי קשה לנשום וברגע שסיימתי – הבנתי שמשהו קרה…

מחבר: ארתור