קוקו והקוקוס ^^ (הנושא שאורין נתנה לי ^^)

קוקו בנדיקוט שכבה מתחת לעץ פירות הוומפא האהוב עליה.אחח, כמה היא הייתה שמחה! יום שישי הגיע! אין שיעורים, אין מבחנים,אין בית ספר! טוב, זו לא הייתה ממש חוכמה. כי אחרי הכל, לא היה לה בית ספר, והיא לימדה את עצמה. קוקו הייתה גאון, וכבר מגיל קטן בנתה דברים מרשימים.
כל מה שהיא רצתה לעשות הוא להמשיך לשכב מתחת לעץ המעניק צל מהשמש הקופחת.
גשם התחיל לטפטף, והשמש המשיכה לזרוח. קוקו צחקקה והזיזה קצוות שיער בלונדיני ספוג מים מפניה.
היא נעמדה, התרחקה מעט מהעץ,פרסה את ידיה לצדדים, ועצמה את עיניה, מתענגת על אור השמש.
ואז, כאילו רק בשביל להרגיז, משהו כבד נחת על ראשה של קוקו.
"איי!" היא צווחה בכאב. היא הסתכלה על הדבר שנחת על ראשה. זה היה קוקוס.
"מה?! אבל זה עץ פירות וומפא! לא עץ של דברים שמכאיבים מאוד בראש!" היא בכתה. היא התקשתה לשמור על קור רוח כשכעסה, או כשהיו דברים לא הגיוניים שקרו לה.
היא הסתובבה וראתה את האח הגדול והמטומטם שלה, קראש בנדיקוט, על העץ ואצלו עוד 10 קוקוסים לפחות.
היא התחילה לבעוט בעץ כדיי להפיל אותו. אחרי בערך 20 בעיטות כאלה נפלו 50 פירות וומפא מהעץ.
קוקו חייכה, והתחילה לזרוק את הפיירות הצהובים\סגולים\אדומים\כתומים עליו.
הוא ניסה להימלט ממטח הפירות אבל הפיל בטעות את הקוקוסים.
הוא הסתכל בבהלה על קוקו, שהחלה לזרוק עליו את הקוקוסים.
הוא נפל מהעץ וקוקו דרכה לו על הבטן בחזקה.
הוא ברח כשהוא בוכה, וקוקו המשיכה להנות משמש אחר הצהריים.