אחות של- פרק 23- !^*#+*$~

פרק 23-
מנקודת המבט של ענבר-
״ענבר!״ שמעתי את רוני צורחת, והתעוררתי בקפיצה.
״מה?!״ צעקתי
״שנים עד שאת מתעוררת!! קומי, צריך לבחור שמלות״
״שמלות למה?״ מלמלתי והחזקתי בראשי.
״שמלות לנשף״ היא אמרה. נאנחתי ונשכבתי בחזרה.
״צריך גם לבחור מסכות. נו, פעם ראשונה שיש לי נשף ואחות שאני יכולה להלביש אותה״ היא אמרה בחיוך ומשכה ביד שלי.
״יש.. !נשף..!״מלמלתי בעייפות ונגררתי אחריה.

״אל תיכנס!!!״ שמעתי את רוני צורחת. הסתובבתי אחורה וראיתי את הדלת נסגרת.
״מי זה?״ שאלתי.
״איתי״ היא אמרה והורידה את המסכה השחורה שלה.
״איזה שטויות, כולה שמלה״
״אני רוצה שהוא יזהה אותי בפעם הראשונה בנשף״ היא אמרה. הסתכלתי על השמלה שלה. שחורה וצמודה. שלי צהובה וצמודה. איזה גיוון.. משהו.
״תעסיקי אותו״ היא אמרה ודחפה אותי החוצה.
״אבל..״ מלמלתי, אבל היא טרקה את הדלת. נשמתי עמוק והסתובבתי.
״היי״ אמרתי בשקט. הוא שתק ובחן אותי. הסמקתי.
״אומרים ׳היי׳ כתשובה, אפשר להוסיף גם ׳מה שלומך׳״ אמרתי בחצי חיוך.
״אהלן״ הוא אמר וכחכח בגרון שלו.
״מודדות שמלות יענו?״ הוא שאל בחיוך. חייכתי והסתכלתי על השמלה שלי.
״משהו כזה״ אמרתי בחיוך והנחתי את המסכה על עיניי.
״יפה לי?״ שאלתי בחיוך.
״לא חשבתי שאת אוהבת את כל הדאווינים האלה.. עם המסיכות״
״רוני״ אמרתי בחיוך והורדתי את המסיכה הצהובה. הוא הנהן.
״וואו״ שמעתי את הקול של צחי מאחורינו. הסתובבתי אליו בחיוך.
״כן?״ שאלתי בחיוך.
״בטח שכן״ הוא אמר בחיוך. ״את מזכירה לי את אמא שלך״ הוא הוסיף בחיוך. הנהנתי.
״איתי, ראית איזה יפה?״ צחי אמר וקרץ לאיתי.
״הספקתי לראות״ הוא אמר לו בחיוך.
״את הולכת עם..״
״רבינוב״ איתי ענה. הסתכלתי עליו.
״כן״ הסכמתי בשקט.
״איתי, עליך אני סומך, שמור עליה כן?״ צחי אמר בחיוך וטפח לאיתי על הגב.
״אני אשמור״ איתי אמר בחיוך והסתכל עליי.
״את האמת, נורית תהיה שם אז היא לא תצטרך הרבה שמירה..״
״אמא שלי מה?!״ שאלתי בתדהמה.
״אמא שלך תהיה שם, היא לא דיברה איתך על זה?״ הוא שאל. איתי צחק והשפיל מבט.
״מה אתה צוחק אדוני, היא תשגיח טוב טוב גם עליך״ צחי אמר בחיוך.
״אוקיי, הורדתי את השמלה, היי״ רוני יצאה מהחדר בחיוך. החיים פשוט רעים אליי.

מנקודת המבט של איתי-
״אני בשוק שהסכמת״ רוני אמרה לי כשנכנסנו למקום הזה של הנשף. איככס, הכל כזה אשכנזי כאן, רואים שאף פעם לא היו פה באיזה מימונה טובה
״שהסכמתי מה חיים שלי?״ שאלתי
״לבוא״ היא אמרה בחיוך ונישקה אותי.
״בשבילך״ אמרתי בחיוך.

״טוב, אני הולכת לשתות משהו, להביא לך?״ רוני שאלה אותי. לא הייתי מרוכז. הסתכלתי על רבינוב מתחרמן על ענבר.
״אני יוצא לעשן, חמש דקות ואני פה״ אמרתי ויצאתי החוצה.

אחרי איזה עשר דקות ככה, ראיתי את ענבר יוצאת החוצה, לבד. יא ראבי השמלה הזאת צמודה לאללה, היא בכוונה רוצה שאני אפול על הרצפה?
״לאן?״ שאלו אותי מאחורה כשקמתי. התעלמתי והלכתי אל הספסל שהיא ישבה בו.
״אהלן״ אמרתי לה בחיוך.
״היי״ היא אמרה בשקט.
״איפה האפרוח שלך?״
״החבר, סליחה״ תיקנתי בחיוך.
״עובר תחקור אצל הרסרית״
״אמא שלי, סליחה״ היא אמרה. צחקתי.
״וככה את יוצאת החוצה? את לא מפחדת שמישהו יתחרמן עלייך ויעשה לך משהו?״
״אתה כאן לא?״ היא שאלה בשקט. החיוך נעלם בשנייה.
״אם מישהו יבוא הוא יראה אותך ויברח״ היא אמרה בחיוך. חייכתי.
״תמיד טוב שאני לידך לא?״. היא גיחכה.
״אפשר להגיד״
״מה זה ׳אפשר להגיד׳? וואלה אתם האשכנזים לא יכולים להחליט על דעה?״
״ביטון, להזכירך״
״זוכר, תאמיני לי זוכר״
״טוב, אני נכנסת בחזרה״ היא אמרה בחיוך ונעמדה. הסתכלתי עליה.
״ככה את הולכת? בלי חיבוק בלי כלום?״
״אני לא הזונות שאתה מזיין מהצד״
״סליחה, הבחורות הנחמדות שאתה מענג את זמנך איתן״ היא אמרה בחיוך. חייכתי.
״ביי איתי״ היא צחקה והלכה. אני חייב לעשות משהו בקשר אליה, יא אללה שלי, אני פעם ראשונה מחייך בגלל בחורה.

מנקודת המבט של נתנאל-
ראיתי את דנינו הולך לאחות של, והבנתי שאני חייב ללכת לרוני. אני לא מסוגל, בחיי שלא מסוגל. היא האהבה של החיים שלי, ואני זורק אותה ככה בשביל חבר שלא רוצה אותה בכלל? ראבק אני חושב רק עליה כבר שנים!
״אני זז לבפנים״
״וואלק אתה.. מי הפעם?״ פרג׳ון שאל אותי בחיוך.
״שירלי״ אמרתי בחיוך. אנאערף איך קוראים לאחת מאלה שבאתי איתן, לא אכפת לי. באתי עם איזה עשר בחורות. בוגד אני לא חס וחלילה, הן כולן הסכימו ביחד שאני אהיה כל פעם עם מישהי אחרת. וואלה לא רע בשבילי.
נכנסתי לבפנים, והלכתי אחרי רוני לשירותים. זין שזה שירותים של בנות, אני צריך לדבר איתה.
״נתנאל מה אתה עושה כאן?״ רוני שאלה כשנכנסתי. פתחתי את התאים, בודק שאין אף אחד, ואז סגרתי את הדלת והצמדתי איזה שידה מכוערת כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס.
״אתה מוכן לענות לי?!״ היא שאלה. התקדמתי אליה.
״אני אשמח לענות לך״ מלמלתי ונישקתי אותה.

מנקודת המבט של רוני-
פאק התגעגעתי לשפתיים האלו, וללשון הזאת.. יואו כמה שהיא נעימה. תפסתי חזק בראשו כשהוא הושיב אותי במדף הזה של הכיורים.
״מהרגע שהכרתי אותך רציתי לעשות את זה״ הוא לחש לי כשפתח את הרוכסן של השמלה שלי. תפסתי בפניו ונישקתי אותו ביותר אגרסיביות. הייתי כל כך בתוך זה..
״מגיל חמש?״ מלמלתי בחיוך. הוא הידק את אחיזתו ברגליי.
״משהו כזה״ הוא גיחך ונישק את הצוואר שלי. נשכתי את שפתיי כשראיתי את השמלה נשמטת מגופי. הוא עבר לנשק את הכתף שלי, ואז שמעתי בומים חזקים מהדלת.
״רוני אני יודעת שאת שם, פתחי שנייה!״ שמעתי את הקול של ענבר. התנתקתי מנתנאל ודחפתי אותו לאחד התאים, ולבשתי במהירות את השמלה שלי.
״ר..רגע!״ צעקתי.

״למה זה היה סגור?״ היא שאלה אותי כשפתחתי לה.
״זה פשוט ש..״
״לא משנה עכשיו, אני צריכה טובה״ היא אמרה בחיוך והניחה את ידיה על כתפיי.
״דברי״
״אמא שלי לא מפסיקה לבהות בי ובעמית.. ואנחנו רוצים.. ללכת״
״אז תלכו״
״לבית שלו״ היא הוסיפה. חייכתי חיוך שובב.
״אחותי השובבה״ אמרתי בחיוך.
״שקט!!״ היא מלמלה, כל פניה אדומות.
״יש מצב.. שאנחנו מחליפות בתחפושות?״
״היא לא תזהה שזאת לא את?״
״היא תזהה אם תתקרבי אליה, אז פשוט אל תתקרבי״
״או..אוקיי״ אמרתי בחיוך מבולבל.
״יש!! תודה״ היא אמרה וחיבקה אותי.
״ססאמק״ שמעתי מאחורה. לא, הוא ממש מטומטם. ענבר התנתקה ממני והסתכלה עליי בתדהמה. הסמקתי. היא התקדמה לתא שנתנאל היה בו, ופתחה את הדלת.
״אומייגאד״ היא אמרה בחיוך והסתכלה עליי.
״אהלן״ הוא אמר. היא צחקה.
״אתה ממש דפוק, מה אתה מקלל כשאומרים לך להיות בשקט?!״ שאלתי בחיוך.
״זה צפוף התא הזה מה אני בבית כלא?״
״טוב, זה לא משנה עכשיו, אפשר להחליף?״ היא שאלה אותי בחיוך. חייכתי והנהנתי.

יצאתי רבע שעה אחרי שענבר יצאה מהשירותים. העברתי את הזמן בלחשוב על מה שהיה עם נתנאל, ואיך זה מסתדר עם מה שיש עם איתי.
״ענבר את לא זזה עד שאני מסיים״ שמעתי מאחורי קול שתפס במותניי. שתקתי.
״אני בחיים שלי לא הייתי כל כך מבולבל, בחיים״
״אני לא יכול לזיין בכיף יותר בגללך, אני כל הזמן חושב עלייך״ פאק, זה לא..
״אני לא טוב בדברים האלה, את יודעת״ הוא לחש לאוזן שלי ונישק את הצוואר שלי.
״אני אשכרה.. אשכרה אוהב אותך״ הוא לחש ונישק את הכתף שלי.

איתי?