I'm looking for freedom – פרק 11

בישיבה, שבה קבעו על סדר היום שלמחרת לא הצלחתי להתרכז. רק חשבתי על דקסון… ידעתי שהוא האחד. שהוא יהיה שלי אם הוא ירצה ואם לא. אני להוטה לחזור לאותם רגעים של תשוקה… קול עמוק העיר אותי ממחשבותיי. "אז מה קבענו?" אנדי שאל.

דקסון ליווה אותי לחדרי, כבר מקולחת. התכוננתי לשינה. הוא ישב לידי, ולא הצליח להסיר את עיניו כשהורדתי את בגדיי והחלפתי לבגדי שינה. הוא התקרב, ידו נשלחה באינסטינקט וקירבה את פניי אליו. עצמתי עיניים ושפתיי חיפשו את שפתיו. כשפיותינו נגעו, הוא נאנח, ומיד שאפנו זה את נשימתו של זה, בקצה כבד ולהוט. לבסוף, מסוחררת ומתנשמת בכבדות, נסוגתי ממנו. שנינו חשנו מיד באובדן וחזרתי, והפעם נישקתי אותו ברוך ובעדינות. שפתיי רפרפו על עיניו, על לחייו, על סנטרו, על צווארו. שוב נפגשו פיותינו, הפעם עוצמת התשוקה גורמת לנשימתינו להיות כבדה ומחוספסת. "למה את גורמת לי להרגיש ככה כלפיך?" הוא שאל. "אני מרגיש כאילו אם אני יעזוב אותך, יחדול מלנשק אותך, העולם יקרוס." ושוב, לא ידעתי מה לענות לו. אספתי אותו אליי, מסוחררת ולהוטה. נשכבנו על המיטה, נהנים, עד שנרדמנו, יחד.

בבוקר, לא מצאתי את דקסון, חשתי מיד בהלה, רציתי שהוא יהיה פה. ראיתי שהוא השאיר פתק על השולחן –
'יפה, ירדתי לארוחת בוקר. אשמח אם תצטרפי. בוקר טוב ישנונית. (:'
זה מיד העלה חיוך על שפתיי, שניחוחו של דקסון נשאר עליהן מאתמול. ירדתי למטה ומיד ראיתי את החברה בשולחן האוכל. התישבתי ליד דקסון.
"אז מה קורה בינך לבין וונדי?" לוסיל שאלה, חסרת בושה.
"אמ.. אנחנו ביחד.. טוב.. ו… " דקסון הוציא תשובה מגומגמת שלא סיפקה את בת דודתו. לא היה לה בעיה שאנחנו ביחד פשוט היא אוהבת לדחוף ת'אף…
"תעזבי את שני ציפורי האהבה האלה, שמנו לב מזמן שהם נועדו זה לזו." ענה אנדי, גואל אותנו.