אפקט הפרפר פרק 43 סליחה על הנטישה

פרק-43
נקודת מבט לוסי:
יצאתי מהבקתה מוצפת רגשות, טובות, רעות והכל מעורבל בתוכי.  
פשוט רציתי לצרוח , לבד, בלי שאף אחד לא שומע. בלתי אפשרי במקום הזה. סאם כל כך צודק, כל כך נכון ובכל זאת אני הורסת הכל וצורחת שאני לא יכולה? איך לעזאזל זה קרה?? אני רוצה להיות איתו, זה ברור. אז למה אמרתי את מה שאמרתי.  אני רצה ורצה בין הבניינים רואה בהבזק שניה ידיים מנופפות לשלום מחברה׳ שאני מכירה, לא מחזירה שלום. אני רצה ורצה עד למסעדה ואז לבניין חדרים ואז למשרד ולכל מקוף אפשרי, רק רציתי לבד, אבל בכל מקום היו אנשים, אפילו בשירותים.  
לא רציתי לחדר, פחדתי שסאם יהיה שם. אז עצרתי וחשבתי, חדר הלבשה. מי יהיה שם עכשיו?? רצתי לשם בזכרון עמום איפה זה בדיוק, נכנסתי והגעתי בטעות למשרד של אחותו של סאם. התכוונתי ללכת אבל אז שמעתי ״היא חולת נפש! באמת, יש לה בעיה ובגלל זה היא פה, אני אוהב אותה כחברה שלי, חברה חברה! וגם היא אותי, בכלל לא הקשבת לי!״ זה היה סאם, אני חולת נפש? קירבתי את האוזן לדלת והמשכתי להקשיב. היה שקט ואז שמעתי את לואי המורה למתמטיקה. ״סאם, כמורה למתמטיקה שלה אני מכיר אותה מגיוון, היא ילדה חברותית, כל הכיתה אוהבת אותה וכמובן היא חכמה מאד והיא יכולה לעשות הרבה, תבין שאולי היא בלחץ נפשי גבוה מאד, היא אוהבת אותך מאד אבל היא צריכה הפסקה מהחבר וקצת יותר את החונך שיודע איך להתמודד איתה, אתה מבין?״ סיים לואי והרגשתי שאני נחנקת, סאם לא יודע מה לעשות, הוא אוהב אותי. ״אבל לואי, אני לא יכול לעשות הפסקה ולהתעלם מהעניין, אני אוהב אותה.״ הוא נשמע נואש והרגשתי דחף נורא להכנס ולחבק אותו אבל כמובן שנשארתי בחוץ. ״סאם, תחשוב. אתה אומר שאתה לא יכול עכשיו אבל קודם האשמת אותה שהיא לא יכולה. סאם, אתה לא יכול ואני מציע פירוד.״ פירוד? מה זה? ״פירוד?״ יכולתי לראות את העיניים שלו נפערות בהלם. ״ממש לא! היא לא תשרוד!״ אמר סאם והתחלתי להלחץ מפירוש המילה בפנימיה. ״היא לא תשרוד או אתה לא תשרוד?״ תקפה אליס אחותו. ״אני..״ ענה בשקט. נמחצתי לדלת בכדי לשמוע. ״סאם, זה רק שבוע. אולי היא זקוקה לזה.״ אמר לואי ושמעתי כיסאות זזים, לא הספקתי לברוח וסאם פתח את הדלת. ״לוסי?? כמה שמעת?״ הוא היה בהלם. ״מספיק.״ עניתי וקמתי לאט, לואי ואליס יצאו גם הם וראו אותי. ״לוסי.״ חייך אלי לואי וחיבק אותי. ״עזוב.״ אמרה אליס והוא שחרר אותי מחיבוקו. ״את תהי, בסדר.״ אמר לי והלך, אליס אחריו. ״אני אדבר עם מייקל.״ אמר לואי וסאם הנהן בשקט. ״מה זה פירוד?״ שאלתי בשקט. ״את הולכת להורים שלך. לשבוע.״

 
ההלם הכה אותי, ממש חזק. ״אני מה?״ בקושי הצלחתי להוציא משהו מהפה, הרגשתי בחילה. הורים. זה מה שרציתי לא? פירוד. המילה נכנסה לתודעתי והבנתי שזה אומר ואני וסאם נפרדים לשבוע, לא בדיוק אבל בערך. ״לוסי, יהיה בסדר.״ הוא ניסה להרגיע את עצמו יותר מאשר אותי, הוא נראה נורא, כאילו הוא היה ב15 משחקי כדורגל אחד אחרי השני, הוא התנשם ואז הפסיק, התרומם ונרגע, ואני באותו זמן ישבתי בפה פעור והסתכלתי עליו. ״בואי לוסי, אני אעזור לך לארוז.״ הוא התחיל ללכת ואני נשארתי לשבת, הוא עצר והסתובב אלי. ״בואי.״ הוא לא שאל אם אני באה, הוא קבע שאני באה. אז באתי. ״את יודעת שיהיה בסדר.״ אמר ולא הסתכל לדמות הקטנה שנגררה אחריו. הנהנתי בשקט והוא כמובן לא ראה. ״נכון?!״ הוא שאל ושוב הנהנתי. הוא הסתובב אלי תוך שהוא ממשיך ללכת. ״מה?״ שאלתי בלי להרים את הראש, הדשא הירוק הרגיע אותי, כן, יצאנו כבר מהבניין. ״נכון?״ הוא שאל ועדיין הסתכל עלי. הנהנתי והוא הסתובב חזרה ומיהר את הליכתו ואני אחריו. הגענו לבניין המגורים והוא הוביל אותי לחדר שלי. ״לוסי?״ מישהו וידא שהדמות האומללה זו אני. ״מה?״ באדישות, בלי רגש, אפילו לא בדקתי מי זה. ״לו מה קרה??״ זו הייתה לילי. ״כלום, תתרחקי.״ ענה סאם במקומי ופשוט המשכתי ללכת אחריו. ״מפלצת, אתה אשם בזה??״ היא תפסה בידי וניסתה לעצור אותי אבל פשוט התעלמתי, נשארתי באדישות מוחלטת והיא נמשכת אחרי. סאם שעוד הלך זקוף, דמות אומללה שהייתה אני ודמות שמחזיקה לי ת׳יד וקוראים לה לילי. אם מישהו היה בוחן אותנו הוא היה קורא לאמבולנס, או לבית משוגעים… הגענו לחדר ונכנסנו. ״אני הולך להביא לך בגדים.״ הוא אמר ויצא מהחדר. ״מותק? מה קרה??״ היא חיבקה אותי ופשוט הנחתי את הראש על כתפה וניסיתי לנשום. ״לו?״ היא בדקה שאני חיה נדמה לי, נתתי מכה קטנה לכתפה כדי שתדע שאני בחיים. ״לו…״ היא ליטפה את כתפי לאט ובעדינות. ״אנחנו נפרדים…״ לא הצלחתי להמשיך את המשפט, לשבוע… ״מה?! איזה חוצפן!! איך הוא מעז?!?!״ היא עזבה אותי והתסכלה עלי בכעס. ״לא, לא…״ עצרתי אותה. ״זה לשבוע.״ הסברתי. היא נראתה בהלם ושתקה. ״לילי?״ הסתכלתי עליה וחייכתי. ״לילי?״ גיחכתי, אני אמורה להיות בהלם. ״אני יודעת מה זה פירוד.״ הצליחה לפלוט לפני שחזרה למצב ההלם שהייתה בו. ״איך?!״ הרי היא בטוח לא הספיקה להיות בפירוד, כמה זמן היא פה בכלל? ״יש שלטים שמסבירים את כל המושגים, בחוץ.״ היא אמרה. ״איזה שלטים?״ ניסיתי להבין. ״חדשים שהמנהל החדש החליט לשים.״ המנהל החדש, שוב הצירוף הזה. מי הוא בכלל? ״אוה…״ עניתי ואז סאם נכנס עם מזוודה ענקית מפוצצת בגדים ונעליים. ״יש לך חבר הומו?!״ שאלה אותי בהלם וצחקתי. סאם התעצבן. ״אני לא, אוך לא משנה…״ הוא וויתר הפעם. ״למה כל כך הרבה בגדים?״ כבר פחדתי שהאריכו את השבוע. ״לא יודע, כל הבנות תמיד מפוצצות ת׳מזוודות שלהן.״ ענה לי ומשך את המזוודה בקושי עד אלי. ״ואני כל הבנות?״ שאלתי והוא נאנח. ״בסדר, בסדר.״ הוא אמר ויצא מהחדר. ״לאן?״ שאלתי והוא כבר הספיק לחזור עם מזוודה קטנה וחמודה לשבוע בדיוק. ״זה יותר טוב.״ אמרתי ולקחתי את המזוודה. לקחתי זוג נעליים אדומות של אולסטאר ושמתי אותן עלי, עוד כמה חולצות חמודות ושלושה זוגות מכנסיים וגם חצאית, הכנסתי למזוודה ואז מהמקלחת הבאתי מברשת שיניים ומברשת שיער, גם אותן הכנסתי למזוודה. ״אני מוכנה.״ חייכתי. ״יופי.״ הוא ענה והסתכל עלי. הוא עמד והסתכל עלי, מחייך חצי חיוך.  ״את תהי בסדר.״ הוא אמר לי. ״גם אתה.״ עניתי. ״בואי.״ הוא לקח את המזוודה ואני תפסתי את לילי ויצאנו כולנו לכיוון שער הפנימיה. ״את חוזרת מאמי!״ הבהירה לי לילי. ״ברור.״ נתתי לה נשיקה בלחי. ״שומר.״ סימן סאם בידו והשער הענק נפתח לאט. ״בהצלחה בפירוד.״ אמר השומר כשיצאנו. ״איך אתה יודע?!״ שאל סאם ונהיה אדום כולו. מעכתי את היד של לילי בלחץ והיא חייכה לי שהכל יהיה בסדר. ״כולם יודעים, המנהל החדש החליט שכולם יודעים הכל.״ ענה השומר ומונית נעצרה ליד השער. ״לוסי?״ שאל הנהג. ״רגע.״ אמר סאם והתקרב לשומר באיום. ״תעביר למנהל החדש הזה, שאני לא שם עליו!״ אמר סאם, השומר הנהן בפחד. ״בואי!״ הוא אמר לי ולילי דחפה אותי למונית. נכנסתי בשקט ואז סאם נכנס גם. ״מה אתה עושה?״ שאלתי אותו. ״לא שם על במנהל החדש.״ ענה והמונית נסעה.