מתי היא תשים לב.. פרק 28 חלק א'

נקודת מבט מתן-

עליתי למעלה לחדר של הדר 'להטיל את מימיי' מה אני אעשה? הדר החליטה להירדם עליי ואני עוד שניה התפוצצתי.
נשכבתי על המיטה של הדר ונתתי לה ולאורי זמן איכות ביחד. שיהיה להם זמן לדבר.
הדר נמצאת במצב נפשי לא הכי טוב.. אני מפחד שיקרה לה משהו, שאני לא אהיה לידה ברגע שהיא תתפרק ותצטרך שמישהו יחזיק אותה, יחבק אותה.. ילטף אותה.. ירגיע אותה..
והכי חשוב. יחזק אותה.
שמעתי את זעקותיה ואת בכיותיה של הדר, כאב לי לשמוע את זה..
היום הבוקר ששמעתי את הדר מתפרקת בתוך זרועותי לא חשבתי ומיד נתתי לה חצי מכדור ההרגעה שיש לי תמיד בכיס, היתי לוקח את זה איתי למקרה שאני אזכר בתמונות הקשות של החיילים שלי נהרגים, אחד אחרי השני.
חייל אחד התקיף מחבל , חייל שני נפצע מפגיעת כדור. שני חיילים! שני חיילים במלחמה אחת!
אני לא אשכח שהחייל אמר לי להיפרד מאמא שלו, להגיד לה שהוא אוהב אותה. שלא תסבול.. שרק תהיה חזקה.
וזה מה שעשיתי.
הם היו כמו הילדים שלי! כמו חברים שלי! כמו אחים שלי! . חזרתי עם צלקת.
טוב אני אחזור אל הסיפור של הדר.. אני מעדיף
לבסוף התקשרתי אל תומר, אני היתי מפקד בצבא ואני יודע שעדיף להוציא אותה לפני שתתחרפן.

התעוררתי מהבועה ששקעתי בה וניסיתי להתעלם מהבכי שעוטף את כולי. הבכי של הדר.
אני מוכרח לרדת למטה אליה, אבל זה בסדר? היא צריכה להיות עם אורי קצת.
ראיתי שהבכי לא מפסיק והחלטתי לרדת למטה אליה, כשירדתי במדרגות שמעתי את קולה של הדרי שלי.
"הוא היה חזק.. ומפחיד" אמרה בבכי שקט. היא סיפרה לו על האונס.. אני מקווה שהיא תרגיש טוב יותר , במיוחד אחרי שחשפה את הסוד הנוראי ששמרה בלב מספר שנים. שנתיים וקצת.
"אני מצטער." אמר בשקט אורי. ואני רק הבטתי מהצד וראיתי איך שרית עוטפת בזרועותיה את הדר שרעדה וקברה את ראשה בתוך החזה של אורי שישב ממולה.
"על מה מצטער! זאת אני אשמה! אני המקוללת!" בכתה והפילה על עצמה שוב את האשמות הנוראיות. זה לעזאזל לא אשמתה!.
"את לא אשמה. את בסך הכל היית קורבן. אני מצטער שלא היתי שם בשביל להגן עלייך" אמר אורי בשקט. ראיתי עליו שהוא בעצמו נשבר..
"די יפה שלי הכל בסדר. תבכי תשחררי. את מוגנת כאן איתנו" אמרה שרית להדר
"אני לא מוגנת.. אני חשופה.. אני פגיעה" בכתה שוב. אני לא רוצה לתאר איך היא מרגישה. אני יודע שזה קשה.
"את לא. כולם כאן בשביל להגן עלייך. ונלך עוד היום לתחנת המשטרה וייתפסו את הבן אדם" אמרה שרית, אורי עדיין היה בשוק.
"אני כבר בא" אמר אורי ויצא לבחוץ. הדר נשמה באיטיות והביטה על שרית חסרת אונים.
שיערה השחור היה מפוזר על גבה והפוני שלה היה מבולגן על פניה. העיפרון השחור נמרח על לחייה הורדרדות.
"תספרי לי חמודה שלי.. מה פחדת לספר ליד אורי?" שאלה שרית בשקט וליטפה את ראשה של הדר שמרחוק יכולתי לראות שבער מחום.
"הוא לקח לי את הבתולין" אמרה בשקט. אני זוכר שהיא סיפרה לי וזה היה הדבר הכי נורא שאפשר לשמוע. ובטח הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבחורה .
אבל הנה.. חיים.. ממשיכים.. אסור לה להיעצר..
"הוא.. הוא.." גימגמה שרית וניסתה להשתלט על המחשבות שכנראה מתרוצצות בראשה
"אני מצטערת" בכתה בשקט, "את לא אשמה.." אמרה שרית והרימה את מבטה למעלה בשביל לאורר את עיניה. היא הביטה ופגשה בגופי שירד במדרגות.
היא הביטה בי במבט נואש שמבקש ממני להחליף אותה בסיטואציה הלא נעימה.
התקדמתי אל הספה שבה הן ישבו והצמדתי את מצחי אל מצחה של הדר.
"נכון את חזקה? זוכרת מה אמרנו?" הבטתי עמוק בעיניה של הדר ודיברתי אליה
היא הנהנה בראשה ועצמה את עיניה מהמבוכה.
"אני ישאר איתה, לכי תראי מה עם אורי" חייכתי חצי חיוך מנחם וחצי שבור.
אספתי את הדר אליי ועירסלתי אותה בין ידיי (כלומר הנחתי אותה עליי כמו שמניחים תינוק קטן על אימו). ראשה נצמד אל החזה שלי בעוד שידיה מכסות את כל גופה עד ראשה השמיכת צמר בצבע בז'. "תבכי.. אל תפחדי.. תשחררי את כל הדמעות ששמרת במשך השנתיים האלה" אמרתי לה וזה מה שהיא עשתה.
עברה לה חצי שעה בערך, ארבעים דקות ככה , והדר עדיין בוכה. אני מידי פעם מנשק את הלחיים החמות שלה, מקשיב לה. מדבר איתה. מרגיע. משחק בשיער שלה , שזה הדבר הכי אהוב עליה.
"נרגעת אהובה שלי?" שאלתי בשקט לאחר ששמעתי את הבכי שלה נחלש מפעם לפעם עד שפסק
היא הנהנה בראשה ולא דיברה יותר. רק הסתכלה על הרגליים שלה שלבושות במדים הירוקים.

חיכיתי עוד רבע שעה עד שיכולתי לראות בבירור שהדר חזרה להיות הדר שאני מכיר.
"הנה קחו, הכנתי קובות טעימות" חייכה שרית והגישה לנו לסלון קובה אורז מטוגן.
אמא שלי מכינה את זה בימי שישי לפעמים, כשאין מה לבשל. היא מבשלת הכל.
"אמא הגעתי!" נכנסה עדן בשמחה לבית שהיא מנופפת בדף שכנראה מבחן. היא הבחינה בהדר ורצה אליה מיד וקפצה עליה בחיבוק. אפשר לומר שנמחצתי..
"מי קיבלה 100 בצרפתית?!" אמרה בקול והראתה לי ולהדר, הדר חייכה וכיווצה את עיניה על מנת שלא יראו את עיניה האדומות מבכי.
"כל הכבוד עדן! הדרי עייפה, אבל תראי את המבחן" אמרתי בהתעניינות וקראתי את המבחן של עדן, אני כל היום שומע צרפתית, בלימודים, בעבודה, בטיולים. הכל.
"כל הכבוד" חייכתי אליה שוב וככה עדן עברה אל ההורים שלה להציק להם עם המבחן
"הדר ומתן תאכלו" התחננה שרית והצביעה על הצלחות שלנו בזמן שהסתכלה על המבחן של עדן, כשעדן קפצה על אורי.
שמתי על המזלג חתיכה מהאוכל וקירבתי אל שפתיה של הדר, אבל היא לא הסכימה ושרברבה את שפתייה מעט וקברה את ראשה בתוך חולצתי.
יום חופש שלי הועבר בטיפול אחר האהובה שלי.
"תפתחי את הפה" אמרתי והחזקתי בידי בשתיי ידיה על מנת שלא תזוז לי.
"לא" אמרה ובשניה שפתחה את הפה הכנסתי לה את האוכל לפה, היא עצמה את עיניה ולעסה אא האוכל בלית ברירה. לקחתי ביס גם אני והסתכלתי על הדר שאכלה ללא רצון.
"איזה דוגמה אישית תהיה לי.. עכשיו כולם ידברו על זה" אמרה בעצב
"דוגמה אישית טובה.. כי לא צריך להיכנע לאנשים משוגעים כאלה" אמרתי והבטתי בעיניה שהיו סגורות, וזה גרם לי להרגיש רע.
"מה עדן תחשוב?" אמרה בעצב ולא הוציאה דמעות כי הן בטח כבר התייבשו על פניה.
"היא תהיה עצובה כי היא תרגיש שפגעו הדבר הכי יקר לה. אבל היא תעריך אותך על זה שאת סיפרת לה, על זה שאת לא נשברת" עודדתי אותה
"ו. ומה אנשים שמכירים אותי בתור דוגמנית?" שאלה ואת הדוגמנית אמרה בהיסוס
"יעריכו אותך גם הם! יראו כמה את אנושית. שגם לך יש רגשות, ואת תביאי לעוד הרבה אנשים כוח לספר על דברים כאלה שקורים להם. תתארי לך שמישהי נאנסה אבל היא מפחדת לספר? כשהיא תשמע שגם לך זה קרה היא תרגיש טוב יותר, שמישהי מבינה אותה…" אמרתי
היא הצמידה את ראשה שוב אל החזה שלי ושרברבה את שפתיה עוד פעם בשביל לא לבכות ועצמה את עיניה. היא מרגישה בתוך בור של מים, אבל לא טובעת.. יש לה מצופים.
המצופים האלה הם אנחנו.

סיימנו לאכול ונשארנו לשבת על הספה ואורי, שרית ועדן הצטרפו לשבת איתנו. שרית ישבה מצב ימין שלי ולידה ישב אורי ובצד שמאל שלי ישבה עדן. גבה של הדר הופנה אל אורי ושרית. הדר עצמה את עיניה וניסתה להירדם.
"זה ממוצאי שבת שאני והדר ישנו ביחד" אמרה עדן והעבירה את התמונות באלבום באיפון שלה והראתה לי את אותה ואת הדר עושות פרצופים למצלמה בזמן ששכבו במיטה בחדר של עדן.
"הדר ישנה?" שאלה שרית, הדר הרימה את ידה ועשתה סימון עם היד שלה שבערך.
"וכאן הדר ישנה" אמרה עדן והראתה לי תמונה של הדר כשהיא שוכבת על הצד ופניה נחות באכות על הכרית בעוד שגופה עטוף כמו מומיה בשמיכה.
הדר פקחה את עיניה מעט והתרוממה מעט עם גופה והצמידה את שפתיה לאוזניי ולחשה "אני חייבת להקיא". אבל היא לא תקיא במשמרת שלי
"תנשמי עמוק" אמרתי לה והיא עשתה כך ויכולתי לשמוע את נשימתה הרעועה.
"עדן רוצה שנצא לטייל אני את והדר כאן בשכונה?" שאלתי והיא הנהנה בראשה והוסיפה "ותלוו אותי אל חברה שלי, טוב?" . "בטח" אמרתי ועזרתי להדר לקום. הנחתי את ידי על גבה התחתון ועזרתי לה להתייצב. יצאנו מהבית והתקדמנו בשכונה שהיתה שקטה.
שמש נעימה חיממה את גופנו והמשכנו ללכת כשהעברנו צחוקים ביני לבין עדן ובינהם הדר גם חייכה מעט.

"הדר את נשארת לישון כאן?" שאלה עדן רגע לפני שנכנסה אל הבית של חברה שלה
הדר הסתכלה עליי ואחזה בידי חזק יותר, "אתה נשאר איתי?" שאלה
מה אני כבר יכול להגיד? יש לי מחר לימודים ולא הכי בא לי לנסוע הרבה זמן.
"זה חשוב לי" אמרה בשקט. "אני אשאר" אמרתי ונשקתי לראשה. המשכנו ללכת לאחר שעדן נכנסה לבית של חברה שלה וראינו שהכל בסדר.
"מה השעה?" שאלה, "6 בערב, עבר מהר היום" אמרתי לה בחיוך קטן בזמן שישבנו בספסל חום בגן השעשועים. היא עדיין היתה לבושה במדים.
"אני אוהבת אותך. תודה שאתה כל כך אמיתי, ואיתי.." אמרה
"אני אוהב אותך מאוד. את יודעת שאת תמיד יכולה לסמוך עליי" אמרתי והיא הנהנה בראשה

"לילה טוב מתוקים" אמרה שרית ואני והדר עלינו לחדר של הדר. אנחנו כבר התקלחנו והתלבשנו, אני במכנס טרנינג ארוך וחולצת טריקו שחורה שהדר לקחה לי כשהיא ישנה אצלי.
הדר לעומתי לבושה בפיג'מה ארוכה של פו הדוב.
נכנסתי מתחת לשמיכה והיתי הכי צמוד לקיר והדר נכנסה גם היא מתחת לשמיכה ונצמדה אליי כשראשה מונח על הכרית קרוב אל ראשי. פנייה מסתכלות על פניי. ידיי מלטפות את גבה ומרגישות את חוליותיה הבולטות.
"לילה טוב אהובי" אמרה ונשקה לשפתיי. "לילה טוב אהובתי" אמרתי בחזרה.
הבטנו אחד בשני והקשבנו לגשם שמטפטף במהירות והברקים והרעמים ליוו את השקט ששרר בחדר חוץ מהטלוויזיה.
הרמתי את האיפון בפעם האחרונה וראיתי שהשעה כבר 11 וחצי בלילה, היתה לי הודעה שלא נקראה וזה היה מתומר. .

'אחי איך הדר? הכל הסתדר? תעדכן אותי' שלח
-'ברוך ה' הכל הסתדר. היא עדיין בהלם, אבל היא תהיה בסדר, מה איתך' שלחתי

הסתכלתי על הדר שחייכה ונישקה את אפי מספר פעמים ופתאום התכבה החשמל, הפסקת חשמל.
"אני יכולה להיות איתכם? אני מפחדת" שמעתי את עדן אומרת, כיוונתתי את המסך של האיפון שלי אליה והיא גיששה את דרכה עם המסך של האיפון שלה אל תוך המיטה ליד הדר.
"לילה טוב" אמרתי ושתיהן החזירו לילה טוב וככה נרדמנו.
אני הדר ועדן.