להזכר? פרק 3
"את מצטערת על זה?" הוא שואל ונושך את שפתיו
"כן" אני אומרת, נושכת את שפתי גם
"אהה" הוא אומר, אין לו מה להגיד
"לא, אתה לא הבנת אותי, לא התכוונתי לזה" אני אומרת
"זה בסדר, את לא צריכה להרגיש רע עם זה" הוא אומר בקול מרוחק
"כששאלת אותי אם אני מצטערת על זה, ואמרתי כן, התכוונתי שאחרי הנשיקה, אני כל כך מצטערת ששחכתי אותך" אני אומרת ודמעה צונחת על פני
"לא נורא, כנראה ה' לא אוהב לראות אותי עם מי שאני אוהב" הוא אומר והדמעה שהוא ניסה להסתיר כל העת זלגה על לחייו, אני פורשת אליו את ידי, מחבקת אותו בחום, מרגישה כל בליטה ובליטה בגופו החסון, שואפת את ריחו, מנסה להזכר, אבל לשווא,
"אם אהבנו באמת, אז נמצא את הדרך לאהוב שוב, אל תדאג" אני אומרת, מנסה לשכנע אותו, אבל הכי הרבה- את עצמי, הוא חייך, שותק, ורק מחזיר לי חיבוק
"רוזיייי" מישהו קורא לי וחיוך גדול נפרס על פניו, אוטומטית אנחנו מתרחקים אחד מהשני,
"זה רוי, אח שלך" קייל לוחש לי בשקט, אני מהנהנת אליו בחצי חיוך
"רויייי" אני קוראת לו, אומדת אותו במבטי, הוא גבוה, שחום מעט, שיער קצוץ בצבע חום כהה ועיניו כמו צבע העיניים שלי, ירוק, יש לו עגיל יהלום באוזן והוא נראה ערס, מאחוריו, בפנים בוהקות משמחה, עומדים מי שכנראה ההורים שלי,
"ילדה שליי" אבא אומר ונושק על מצחי ברכות
"את לא זוכרת כלום?" הם שואלים אותי, רוצים לצפות שאולי כן יש משהו, אני מנידה את ראשי,
"לא" אני אומרת, אני רוצה לבכות, אבל הדמעות פשוט לא יוצאות,
"אהבה שלי לא נורא, העיקר שהתעוררת" אמא אומרת לי, היא מאושרת, היא כל כך שמחה, כל כך דואגת לי, ואני? אני פשוט שחכתי אותה, שחכתי את כולם,
אני מנסה להזכר שוב, אבל לשווא, אני יודעת שאני בכל מקרה לא יזכור כלום,
"אני ממש מצטער, אבל אני צריך לעשות כמה בדיקות אחרונות ואז היא תוכל לחזור לבית" הדוקטור נכנס ואמר, בית? מוזר שיש מקום שחייתי בו כמעט כל חיי, ואני אפילו לא זוכרת פיסה קטנה של זיכרון ממנו, אבל פה כבר שום דבר מוזר, אני לא זוכרת כלום, לא את אמא, לא את אבא, לא את רוי, והכי עצוב- לא את קייל,
"דוקטור?" שאלתי אותו אחרי שהוא סיים את הבדיקות
"מה חמודה?" וואי!! לא סובלת, אבל פשוט לא סובלת שקוראים לי חמודה!!
"אני ייזכר מתישהו?" שאלתי אותו בתקווה חלושה
"אני מצטער, אבל באמת שאי אפשר לדעת" הוא אמר ושיחרר אותי מכל המכונות,
נעמדתי, יותר נכון- ניסיתי להעמד, נפלתי ברגליים כושלות חזרה למיטה, אני מבולבלת
"תזהרי, לא הלכת כבר חודשיים, אז הגוף שלך לא רגיל לזה" הוא אמר וקרא למישהו שיבוא לתמוך בי,
לאחר כמה שניות, ראשו השחור של קייל הגיח מבחוץ,
"באתי לעזור לך" אמר "אם אין לך בעיה עם זה כמובן" הוא הוסיף במהירות, זהו, הגעתי למסקנה-
הוא נסיךך
"ברור שאין לי בעיה" אמרתי והוא תמך בי, עוזר לי ללכת בלי ליפול
תגובות (6)
מושלםםם תמשיכייייי
ואיזה נסיך קייל שתיזכור אותו כבר
תמשיכיייי ואיזה נסיך קייל
תמשיכי מיייייד :)
ועזבו את קייל, אח שלה נשמע לי חתיך ♥
יאווווו תמשייכייי ותעשיי פרקים יותר ארוכים
תמשיכיי !!
חחחחח הצחקתם אותי בתגובות :)
וסורייי, פשוט ממש אין לי זמן, ואני רוצה להעלות לכם, אז במקום לעשות פעם במליון שנה פרק, אני עושה בערך כל יום, אבל מעכשו זה יהיה יותר ארוך, פשוט עד עכשו זה סוג של פתיחה…