מה את רואה?

"היי" נשמע קול מעליי,
ידעתי שלא יכול להיות שמישהו באמת מדבר איתי,
לכן פשוט התעלמתי.
"היי" הקול נשמע שוב, אך גם עכשיו לא הרמתי את פניי.
"היי" הקול נשמע שוב, אך הפעם הגיע עם טפיחה על הכתף.
לא אמרתי כלום, רק הרמתי מבט.
"מה?"שאלתי לאחר שהוא לא הסכים פשוט ללכת.
"כלום, פשוט חשבתי שאולי אנחנו יכולים לדבר כמו שני בני אדם בוגרים"
הוא אמר והתיישב לידי.
"אני הייתי עושה את זה, באמת. אבל יש רק בעיה קטנטונת"
אמרתי לו וסגרתי את הספר שלי.
"ומה הבעיה הזו?"הוא שאל ונראה כי התקרב אליי.
"אני לא רואה איש בוגר מולי"אמרתי לו וקמתי ממקומי.
"אם כך מה את רואה?" שמעתי את קולו אפילו מבעד
האזניות שלי, לא חשוב כמה גבוה יהיה הווליום,
ידעתי כי לא אוכל להדחיק אותו.
אז, הסתובבתי וחייכתי.
"אני רואה, מישהו שנראה די טוב"
הוא באמת נראה די טוב, עם המראה הזרוק והלא אכפתי הזה,
והשיער שנופל לו על העיניים, שצבען היה ירוק עז.
"עם יכול מדהימה לסובב אנשים על אצבעו הקטנה"
הוספתי ונראה כי חיוכי היה אכזרי.
"מישהו ערמומי, שיעשה הכול בשביל טובתו שלו"
התקרבתי לעברו.
"מישהו שלא אכפת לו לדרוך על אנשים אחרים"
צעד.
"מישהו שמוכן להשתנות מקצה לקצה,
או לפחות לשחק די יפה, בשביל להתקדם"
עוד צעד.
"מישהו שמוכן לבגוד בכול אלו שהוא היה יקר להם"
עד צעד אחד ואני במרחק נשימה ממנו.
"מישהו שיום אחד, עוד יחזור על ארבע"
הייתי כבר ממש מולו, הרמתי לעברו מבט,
ואז הסתובבתי והשארתי אותו שם לבדו.