אני גבר

*לא אני, הדמות בסיפור (לעזאזל -_-)*
———-

אוח, זה מביך.
זה כל-כך מביך. זו הפעם האחרונה שאני בא איתה לחנות כזו, חשבתי בזמן שהיא עברה להסתכל בעמודה נוספת.שתי ידי היו מלאות בשקיות שהיו עמוסות בבגדים פרט לשקית אחת שהיה בה בקבוק קוקה-קולה וקוראסון.
"היי ניר, בוא לפה!" היא גררה אותי לעבר העמודה שהייתה מלאה בבגדי הלבשה תחתונה. "מה אתה חושב?" היא שאלה אותי. למה אני צירך להגיד לה מה אני חושב? אני בן, גבר! למען ה'! "הממ.. אני לא יודע נטלי, את יודעת שאני לא טוב בבגדים…" ניסיתי להתחמק. "מה דעתך שתקחי אחד ונחזור לדירה? תוכלי לחזור לפה שוב מחר…"
"אממ.. אוקי, אז את הסגול!" היא נעלמה וכעבור דקה הופיעה בכניסה, עם שקית קטנה בידה.
לפעמים אני פשוט לא עוקב אחריה.
היא גררה אותי לעוד חנות קטנה בדרך וחזרנו הביתה, סוף-סוף.
פרקתי את עצמי על הספה וראיתי אותה רצה לחדר, בטח לפרוק את השקיות שקנתה.
אני אוהב אותה, באמת, אבל אני עדיין מרגיש כמו ילדון בקשר שלנו, אז אני נותן לה להוביל, לא שזה מפריע לי כן…
"מה אתה עושה?" היא הופיעה מולי ו- עזבו, בו נחסוך.
"כלום, סתם מתפרק מעייפות." אמרתי ונאנחתי. היא התיישבה לידי ושוב כל גופי נדרך.
"יש משהו שאני יכולה לעשות?" היא שאלה. קולה היה עדין ורך.
מפתה. מאוד מפתה.
"ממ… לא ממש.. ממ…" היא ליטפה אותי וכרכה את זרועותיה סביב צווארי. "בוא, אניאטפל בך כמו שצריך." היא התיישבה ודחפה אותי למטה. הסמקתי, זה בטוח.
טוב, אולי יותר מידי.
"אתה מצחיק, אתה יודע?" היא שלחה לעברי חיוך. "אתה כבר צריך להתרגל לזה." היא נשקה אותי על שפתיי.
"את… לא קבעת… אם חברות שלך…?" ניסיתי למלמל בין הסערה. היא המשיכה והעבירה את ידה על חולצתי, כשהם נכנסות מעט מתחת.
עורי הצטמרר.
אני מניח שכל גבר אחר היה כבר לוקח את זה האלה, אבל אני… פשוט לא ידעתי מה לעשות. אני לא אשקר, כן, הייתי מגורה בטירוף. ראשי צנח לאחור על משענת הספה ואנחת רווחה גדולה יצאה מפי.
לעזאזל!
"אני תמיד יכולה לבטל, וחוץ מזה, אני בטוחה שהן יבינו…" היא אמרה והחזירה את שפתייה לשלי.
הרמתי מעט את פלג גופי וידי אחזו בידיה.
הפעם התהפכנו.
גערתי מעליה וגופה הי לכוד תחתיי. היא התפתלה, גורמת לי לאבד חושים.
"את… עושה את זה בכוונה…" התנשמתי בכבדות והרגשתי את חיוכה. ליבה דפק בקצב לא נומראלי.
ממש כמו ליבי.
משם הכל כבר נסחף, זה כבר לא בשבילכם.

אחרי כמה זמן, היינו שנינו מכוסים מתחת לשמיכה. חזי עלה וירד והרגשתי את ראשה על בטני.
"היית מדהים…" היא נשפה לעברי. "בחיים לא ראיתי אותך ככה…"
"אוי, פשוט תשתקי ותבואי לפה." ציוותי. אומץ. היא קנתה לי אומץ.
"איי איי קפטן." אמרה והצדיעה. חיבקתי אותה ונרדמתי.