אחות של- פרק 20-

פרק 20-
מנקודת המבט של ענבר-
התעוררתי בבוקר של שבת. שמעתי את צחי קורא לי מלמטה. הזזתי מגופי את השמיכה וירדתי למטה.
״בוקר טוב״ מלמלתי לארבעה שישבו מסביב לשולחן. צחי, אמא שלי, רוני ואיתי.
״בואי שבי״ צחי אמר לי בחיוך וטפח על הכיסא שלידו. התיישבתי. ממולי ישב איתי, והסתכל עליי במבט ׳יש לי משהו להגיד לך׳ שלו.
׳מה?׳ שאלתי אותו בלי קול. פחדתי שהוא גילה על רוני, וישאל אותי אם אני יודעת עליה ועל נתנאל.. כאילו, על הנשיקה ההיא שלהם.
׳אחר כך׳ הוא אמר בלי קול וחזר למקושקשת שלו.
״טוב, אני חייב לעוף״ הוא אמר, נתן נשיקה בראש של רוני ונעמד. צחי ואמא שלי קמו לחבק אותו. כל העולם אוהב את הבחור הזה, זה לא אמיתי.
״אני גם חייבת ללכת״ אמרתי ונעמדתי. הוא הסתכל עליי.
״ביום שבת בבוקר?״ אמא שלי שאלה אותי.
״אני ועידו עובדים על העבודת חקר היום״ אמרתי והתקדמתי לדלת.
״טוב, תחזרי עד הערב?״ צחי שאל אותי.
״כן כן״ אמרתי בחיוך, לקחתי את הפלאפון מהשידה שליד הספה בסלון, ויצאתי אחרי איתי.
״תלכי עד סוף הרחוב, אני אקח אותך משם״ הוא אמר לי בשקט ונכנס למכונית שלו.
״מה?״ מלמלתי לעצמי והתחלתי ללכת.

״כנסי״ הוא אמר כשפתח את החלון. פתחתי את הדלת ונכנסתי לאוטו שלו.
״ולמה לא יכולנו לעשות את זה מקודם?״ שאלתי אחרי שהוא התחיל לנסוע.
״שאף אחד מהמשפוחה שלך לא יראה אותנו יחד, רוני תשתגע״ הוא אמר. שתקתי.
״רצית להגיד לי משהו?״ שאלתי.
״הולכים לאבא שלך״ הוא אמר. הלב שלי נעצר.
״מה אבא שלי?״ שאלתי. הוא הסתכל עליי.
״אבא שלך בבית שלו עכשיו, ואת פוגשת אותו״
״אבל עמית..״
״עמית מעניין לי תזין, את צריכה לראות אותו כבר קיבינימט״
״מה כל כך אכפת לך?״
״תפסיקי לתקוע את העמית הזה בכל פעם שאנחנו מדברים כוסאמק״ הוא אמר בעצבנות וכמעט נתקע באוטו שלפנינו.
״איתי!״ צרחתי.
״תירגעי, אני יודע מה אני עושה״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״לא, אתה פשוט מטורף. תן לי לצאת״ אמרתי. הוא נאנח.
״מה הבעיה שלך יא דפוקה, אני עוזר לך, תגידי תודה שבחור כמוני עוזר לך״
״בחור כמוך? אני מזכירה לך שלא ביקשתי אותך כאן״
״תפסיקי לזיין תשכל שאת רוצה שעמית יבוא איתך, עמית נקבה״
״לא במיטה״ אמרתי בעצבנות. הוא עשה עצירה חדה, וכמעט ראיתי אותי מתה.
״צאי״
״מה צאי?״
״תצאי קיבינימט צאי״ הוא אמר בעצבנות. הסתכלתי עליו בתדהמה.
״אוקיי..״ מלמלתי, יצאתי מהאוטו וטרקתי את הדלת. אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.

מנקודת המבט של איתי-
כוסאמאמא שלה
בא אליה, מסיע אותה, מתנהג כמו טמבל, והיא כמו דפוקה מריירת לי על רבינוב?
בחיים שלי לא באתי ככה לבחורה. כולן רוצות אותי, כולן. אין אחת שאם אני אנשום לידה לא תסתובב אליי ותימרח לי על החיים. והאשכנזיה הזאת באה ושוברת לי מסורת? ראבק אני מכיר אותה כבר חצי שנה ולא נגעתי בה, חוץ מאמא שלי ואחותי, זה לא קרה לי בחיים.
״כנסי״ נסעתי לידה ופתחתי את החלון. היא התעלמה ממני והמשיכה ללכת.
״נו בחייאת ראבק כנסי״ אמרתי ופתחתי לה את הדלת. היא נעצרה והסתכלה עליי.
״מה הקטע?״
״איזה קטע?״
״אתה גירשת אותי מהאוטו שלך עכשיו, ועכשיו אתה רוצה שאני אכנס?״
״כן״
״אתה חולה״
״נו מה אני אעשה שאת הכנסת את רבינוב לשיחה שלנו״
״הוא חבר שלי, מותר לי״ היא אמרה. נו איתי, להירגע. תתאפק ותגרום לה להיכנס לאוטו.
״בסדר, כנסי״
״תבקש סליחה״
״מה סליחה?״ גיחכתי. היא חיכתה.
״אני לא מאמין..״ גיחכתי.
״נו״
״סליחה״ אמרתי. היא חייכה ונכנסה לבפנים.
״תהיי בריאה בחיי״ מלמלתי ונסעתי.

עמדנו מול הבית של האבא שלה. הסתכלתי על ענבר, היא הייתה לחוצה לאללה.
״תירגעי״ אמרתי לה, לא יודע מה לעשות. איך אפשר להרגיע בחורה בלי לגעת בה יא אללה
היא נשמה עמוק ותפסה ביד שלי. התעלמתי מהרצון לנשק אותה, ודפקתי בדלת.
״שלום״ אבא שלה אמר לנו כשהוא פתח את הדלת. הסתכלתי על ענבר. היא קפאה במקום. הוא הסתכל עליה. הרגשתי מיותר לאללה, אבל לא רציתי לעזוב אותה.
״אתם מכירים?״ שאלתי בחיוך, מנסה לשבור תקרח. שניהם שתקו והסתכלו אחד על השני.
״אחלה..״ מלמלתי
״אבא, הטלוויזיה התקלקלה״ שמעתי קול ציפציף מלמטה.
״אני בא עוד רגע״ הוא אמר לילד. האשכנזים האלה לא יודעים לקדם עניינים יא ראבי
״יאללה, חיבוק״ אמרתי בחיוך.
״ענבר..״
״יפה שאתה זוכר איך קוראים לי״ היא אמרה לו.
״בטח שאני זוכר, את הילדה שלי״
״הילדה שנטשת״
״אני לא נטשתי..״
״אה לא? אז איפה היית כל החמש שנים האלה?״
״זה לא היה אמור להיות ככה ענבר, את חייבת להבין..״
״אני לא מסוגלת״ היא מלמלה ורצה לאוטו שלי.
״קח״ אמרתי והושטתי לו פתק עם הכתובת של הביטונים.
״היא צריכה אותך בחיים שלה, היא לא מבינה את זה״ אמרתי.
״תודה לך״ הוא אמר בשקט והלכתי לאוטו.