גורל האלים-3 ^~^

אחרי שצחקנו בערך חמש דקות, מה שהלך כצחוק למשך דקה מפסיקים, מסתכלים אחד על השני ושוב מתפקעים, הגיע הזמן באמת להתחיל עוד שנת לימודים (עוד שנה פחות של הנוער המחורבן שיש לי שם) התחלנו להיכנס לתוך בית הספר.
מבנה בית הספר היה מדכא, הוא היה כמו תיבה אפורה עם חלונות. אבל במפנים הוא היה מעט פחות מדכא (כן ממש), היו שם שלטים על "איך עבר הקיץ?" ולוח החיות מה שאומר מורה צמחונית ודיי מטורללת בסגנון גברת טרנלוני מהארי פוטר שבה היא מנסה להפוך אותנו לצמחונים בכך שהיא מביאה תמונות של חיות בצורה מזוויעה, לא ממש מצליח לה, ועוד כל מיני לוחות ובהם מורי החודש והרשמות לחוגים מטומטמים כמו אפנה וריקוד. בראד הילד הכביכול הכי מקובל בבית הספר, הקווטרבק של קבוצת הפוטבול "מלך השכבה" דחף ילד עם משקפיים אל הקיר צחק על מה שתיאר בתור "פרצוף תחת". אני שונאת שהוא עושה את זה.
אחרי שהוא דחף את הילד הוא התחיל להתקרב אלינו או ליתר דיוק למרטין, ברור ילד חדש נושא חדש להצקות. הוא בא עם פרצוף משועשע בצורה מבחילה והרים את מרטין מחולצתו.
"הו, מה יש לנו כאן? ילד חדש? טוב לבראד יש משהו במיוחד בשבילך…" אמר והתחיל ללכת לכיוון השירותים כשמרטין עוד בידיו.
"היי! תעזוב אותו אידיוט!" קראתי לעברו, כמה שאני שונאת את בראד…הוא חייב להתנפל לכל דבר שזז!
"מה? את קראת לי עכשיו אידיוט?" אמר ונראה מעט כאילו עומד לצאת לו מהנחיריים עשן ופניו יהפכו לאדומות לחלוטין, אוי הפנים שלו כבר אדומות.
"כן, תעזוב את מרטין ולך להיטפל למישהו בגודל שלך!" אמרתי, מרטין היה חלוש ובראד היה אחד האנשים השריריים ביותר שראיתי בחיי.
"תקשיבי מותק לכי להתעסק בעניינים שלך" אמר וצחקק. הווווו אף אחד לא קורא לי מותק!
אתם מבינים גם אני וגם נורה וקלייר היינו פמיניסטיות בנפשנו לקרוא לאחת מאתנו מותק היה כמו חריצת דין מוות.
"אתה. לא. תקרא. לי. מותק!" אמרתי כמעט בצעקה כשגם לי וגם לנורה וקלייר היה מבט רושף ומלא זעם, במיוחד לקלייר. נראה כאילו רוח המלחמה נמצאת ממש בתוכה.
הכל קרה מהר מדי כדי שאני אשים לב, ואז כשפקחתי את עיני בראד היה על הרצפה, ראו שהוא חטף לא מעט מכות אבל לא רק זה שיערו ובבגדיו נראו כאילו סופה תקפה אותם ועיניו היו מלאות פחד.
"מפלצות! תתרחקו ממני! אה! מפלצות!" אמר וקם על רגליו בגמלוניות. אחרי שנייה הוא רץ מאתנו, אני מקווה שזה באמת ירחיק אותנו.
"אתן מפלצות? הוא כנראה בחיים לא פגש נשים מעוצבנות" אמר ג'ון וצחק ואיתו גם מרטין.
נורה וקלייר בדיוק כמוני נראו כאילו לא הבינו כלום ממה שקרה.
"סליחה אבל מה בדיוק עשינו?" שאלה קלייר ומבטה היה מבולבל.
"אתן לא יודעות? הייתן כמו סופה, קלייר, את ונורה הוצאתן את המעיים של האיש בזמן שגריי כאילו הפילה עליו טורנדו קטן! זה היה מדהים!" אמר ואור היה על פניו.
מה לעזאזל בדיוק עשינו?