צעצועים

"הוא נרדם…" הכריז הדובי בלחש וחמק מאחיזתו של טום הקטן.
"תודה לאל… חשבתי שהוא יישאר ער כל הלילה!" אמר הג'ירף הגדול מפינת החדר. תוך כדי פסיעה לעבר המיטה. "אתם יודעים הוא רק ילד, אתם יכולים להיות יותר נחמדים" אמרה מימי בובת הפרה השמנמנה
"טוב זה לא משנה עכשיו תקראו לילדים טוב?" אבר הדובי שהיה המנהיג של החבורה המוזרה הזאת
ואכן מימי והג'ירף ניגשו למרגלות המיטה והביאו את הבובות הקטנות. הם ישבו במעגל אל הרצפה, והקשיבו לסיפורו המרתק של הדובי. אודות ארץ קסמים שבה הבובות לא צריכות להתחבא מבני האדם
קול בכי חלוש נשמע "מה זה היה?!" צעק הפילון המבוהל. הדוב ומימי קמו ממקומם וניגשו לעבר מקור הבכי ושם בפינת החדר ישב לו דובון צעיר ובכה. "מה קרה?" שעלה מימי "ומי אתה?" הוסיף הג'ירף
"אני… אני בובי. חבר של טום שכח אותי כאן!" אמר בדמעות "די די אל תבכה אנחנו נשמור אליך עד שיבואו לקחת אותך" פניו של בובי נאורו "אתם תעשו את זה בשבילי?" מימי חיכה את חיוכה האימהי.
"כמובן. אתה רוצה לשמוע סיפור?" שעלה בקול רך "כן מאוד מאוד!" הוא ענה
הג'ירף עדיין חשד. ובזמן שמימי שמרה אל בובי ושאר הילדים הוא קרא לדובי לדבר איתו בפינת החדר
"אני לא מאמין לו!" הכריז הג'ירף "מה לא בסדר אתך הוא ילד למה לו לשקר?" אמר הדוב "למה לו לא?"
הדובי גלגל עניים "אתה פרנואיד" אמר וחזר לספר את סיפוריו
הג'ירף נאנח והלך אחריו.
"שם הצעצועים הולכים וצועקים כמה שהם רוצים! ואף אחד לא בא!" הוא אמר בקול חולמני
קול צעדים קטע את הסיפור "כולם לחזור לעמדות!" צעק הדובי וכל הבובות רצו למקומם
הדובי סיים ברגע האחרון להשתחל מתחת זרועו של טום שאביו נכנס לחדר
ואז הדוב הבחין במשהו בובי לא חזר למקומו כיוון שלא היה לו אחד. אך הדוב לא יכל לעשות כלום ונשאר קפוא במקומו "מה זה? אני לא קניתי לו את זה" אמר אביו של טום והרים את בובי מהרצפה. היה מספיק שכל בקודקודו לא לזוז "אני מניח שדן שכח את זה כאן" אמר במשיכת כתפיים. והניח את בובי אל המדף הגבוהה. הוא ניגש למיטתו של טום והידק את שמיכתו ויצא מהחדר
אחרי שסגר את הדלת מאחוריו המתינו כולם מספר שניות לוודא שהוא לא חוזר ומיד ניגשו למדף
"תעזרו לי!" צעק בובי מרש המדף "אנחנו עובדים על זה!" צעק אליו הדובי
אחרי התייעצות ארוכה הם הגיעו למסכנה שאין דרך להגיע לשם ובובי יאלץ לבלות את כל הלילה אל המדף הגבוהה והמסוכן. ואז הג'ירף הסתכל אליו
הדובי שעל את עצמו אם הוא מרוצה עכשיו. אך הג'ירף אינו נראה מרוצה כלל וכלל
למעשה הוא צעד לעבר הארון צמוד והחל מטפס אליו "ג'ירף עצור! זה מסוכן!!!" צעק הדובי. כולם זכרו מה קרה לבובה האחרונה שנסתה לטפס אל הארון. שבריו של המסכן נזרקו יום אחר כך
"אני חייב לעשות את זה. מי יודע, אולי דן ישכח לבקש אותו חזרה? אולי אבא של טום ישכח שהניח אותו שם. שנינו יודעים שדברים כאלה קרו בעבר. רק אני גבוהה מספיק כדי להציל אותו" הוא אמר
הדוב הנהן באי חשק. "אם זה מה שאתה חייב לעשות"
הג'ירף המשיך בטיפוסו והגיע לראש הארון הוא עמד והטה את ראשו הצידה ככה שקצה צווארו הארוך נגע במדף בובי המתייפח מיהר להחזיק בצוואר וחיבק אותו בכוח שהג'ירף יצב את ראשו. לרגע אחד הם התנודנדו את שפת התהום. באותו שבריר שנייה הדובי הבין מה הולך לקרות וגרר את הפוף אל מתחת לארון. ואכן הם נפלו. לרגע אחד נשימת כולם נעתקה. ואז הם נחתו בקול נפץ אל הפוף העבה
כולם רצו אליהם וגם הג'ירף וגם בובי יצאו בשלום.
ומאז אותו לילה עומד הג'ירף בפינת החדר גאה כטווס
בשל מעשה גבורתו