וונג נייט – בית ספר לילדים עם כוחות על טבעיים 14
התחלתי לזהור בתכלת "אוי לפחות ביסוד אחד את יודעת להשתמש אז אני אקל אלייך" אמר ניאטרו בלגלוג והתחיל לזהור גם הוא והוא זהר באדום. "רק חבל שלא יראו אותך מובסת" "אתה רוצה שכולם יראו אין לי בעיה" תוך שנייה הפסקתי לזהור בתכלת והתחלתי לזהור בסגול "קיבוץ מחייה!!!" צעקתי בחוזקה קולי הדהד בקומה לפתע כולם הפסיקו להילחם אחד בשני כאילו מעולם לא נלחמו בכלל והתאספו סביבי וסביב ניאטרו."אז ככה אוקיי סבבה" ניאטרו סינן בלחש הוא התחיל לזהור בורוד בנוסף להיותו זוהר באדום וצעק "שיר לגיהנום!!" ניאטרו התחיל לשיר ואני פשוט הרגשתי שאני נמחצת תחת הצלילים שלו פשוט עמדתי חסרת אונים לא מסוגלת לזוז ראיתי עוד כמה ילדים שסובלים כמוני ויותר וכמה ילדים שפשוט חייכו וצחקו עליי ועליהם היה לי נמאס, נמאס מחוסר האונים שלי נמאס שכל הזמן צוחקים עליי ונמאס מכל סבל שנגרם לי מאז שהתחלנו ללמוד. "שתוק!!!!" צעקתי כלכך חזק שאפילו לא זהיתי את הקול של עצמי ניאטרו כמו וציית הפסיק לשיר ואני ניצלתי את ההזדמנות והתאפסתי על עצמי הרגשתי שוב מלאה כוחות זהרתי שוב בתכלת וצעקתי "חרבות נטיפים!!" העפתי גושי קרח גדולים לעבר ניאטרו. הוא פשוט חייך ועמד במקומו כשאחד מן הנטיפים היה קרוב אליו מרחק של כמה סנטמטרים הוא פשוט קפץ עליו הוציא אש מידיו והתקדם לעברי תוך כדי שהתחיל גם לזהור בצהוב כשהיה גם הוא קרוב אליי קפץ מן הנטיף שהמשיך להתקדם אליי במהירות עצומה זזתי הצידה במהירות אך לא מספיק מהר נטיף הקרח שרט אותי שריטה עמוקה בצידי. דיממתי החזקתי ביד אחת את הפצע ולפני שהספקתי לתקוף שוב ניאטרו כבר צעק "קרני אור!!"הסתנוורתי לא ראיתי כלום נדחפתי אל הקיר ונצמדתי אליו היו לי פצעים בכל גופי וכאב לי בכל מקום הזזתי את ראשי הצידה לנסות שהוא לא יכאב וראיתי משהו מוזר שדהו המאסטרית שלי לאופל ועוד בחור עם שיער אדום כהה יותר משל ניאטרו עומדים שעונים לקיר וכמו לא הושפעו מכישוף ההיפנוזה שלי הזזתי את ראשי לאט חזרה הוא עדיין כאב ניאטרו עמד מולי "הפסדת, מלכודת אש!!!" צעק ושלח לעברי שלושה כדורי אש ענקיים היינו כלכך קרובים שלא יכולתי להתחמק שלושת הכדורים פגעו בי ונכוותי בכל הגוף מהדף הפגיעה הקיר נשבר ואני נפלתי לשקע בתוכו.ראיתי את ניאטרו צוחק כמו מטורף כשכל תלמידי וולף דד מאחוריו.רציתי לראות אם שדהו בסדר הזזתי את ראשי הצידה היא כבר לא הייתה שם נאנחתי הסתובבתי בחזרה רוי התקרב אליי "אני הזהרתי אותךאבל אני מופתע שלא התעלפת" אמר רוי בחצי חיוך. ",חכה..חכה.. זה עוד יקרה.." עניתי לו בקושי רב. "אני אקח אותך למרפאה". הוא הרים אותי על ידיו ןלקח אותי למרפאה בקומה השביעית הוא הניח אותי על אחת המיטות ובכל שאר המיטות שכבו תלמידים נוספים בינהם מור ליוט וטוד. האחות התקרבה למיטה שלי ואמרה "אתה צא מפה אם בחוץ יראו אותך כולם יבקשו להיכנס לביקורים ואת תנוחי לך קצת אני עוד כמה דקות אשוב ואטפל בך" היא רק זזה ממני ואני כבר נרדמתי.
תגובות (2)
אני עכשיו התחלתי לקרוא ואל תפסיקי תמשיכיי!!
אני לא מפסיקה אבל עשיתי עם עצמי החלטה אני לא מעלה עד שגמרתי עם הסיפור כולו. אני עכשיו משכתבת הכל ואני בקרוב אעלה את הפרק הראשון מהתחלה הרבה יותר מתוקן ומדיוק כדי שייצא בדיוק כמו שאני רוצה!