מחוץ לחוק פרק 5

"היי שרון זה ירון" שמעתי אותו מדבר בחשש
"מה אתה רוצה?" אמרתי עצבנית.
"לדעת מתי נילקח לך הזיכרון" הוא אמר בביטחון.
"למה?" שאלתי
"יש לך אותה טבעת כמו שהייתה לאן, גם לך יש תמונה של ההורים שלך וגם את נעלמת מהעולם שלך בול כמו אן" נילחצתי, אולי הוא יודע את האמרת עלי.
"2009" אמרתי בחשש.
היתה שתיקה ארוכה.
"נו?" אמרתי
"בול כמו אן" הוא אמר מפוחד.
"יכול להיות שהשם האמיתי שלי הוא…. אן?"מלמלתי בפחד.
"כן" הוא אמר גם כן בחשש.
ופתאום היתחלתי להיזכר….. אני וההורים שלי הולכים ביחד יד ביד ואני… מחייכת, לא חיוך מזויף כמו תמיד אלה חיוך אמיתי ואז אני ניזכרת , בפרצוף של הנער בעל העינים הכחולות אפורות, זה ירון.
"שרון?" הוא שאל.
"אל תיקרא לי שרון בטלפון, זה באמת אתה" אמרתי מחניקה את הדמעות שלי.
"מה?" הוא לא הבין.
"כל ערב אני זוכרת רק 2 דברים, את המישפט "אתה החבר הכי טוב שלי!" וזוג עיינים כחולות אפורות בדיוק כמו שלך!" אמרתי והדמעות יצאו מרב שמחה.
"אני באמת אן, לא שרון!" אמרתי
כל כך רציתי לחבק אותו אבל לא יכולתי.
"מה עם ההורים שלך?" הוא שאל בחשש ואז כל השימחה שלי היתפוגגה.
"כשמצאו אותי מחוסרת הכרה ההורים שלי היו לידי, כגופות" שמעתי איך שהוא נידהם.
"וואי אני ממש מצטער" הוא אמר ושמעתי שההוא באמת היתכוון
"חייבים ליפתוח תיק על מי שרצח את ההורים שלך!" הוא אמר כלו כוונה טובה.
"כבר סגרו את התיק על ההורים שלי, תוך חודש, אמרו שזה פושע שפשות היאבד ויש להם דברים יותר חשובים לגלות" אמרתי.
"בלתי אפשרי" הוא מלמל
"למה?"שאלתי
"אין סיכוי שהמישטרה תיסגור תיק על רצח תוך שבוע! זה חייב לביות מישהו שקרוב אליהם"
פאק!