מחשבותיה של דארוויניסטית
יום אחד נתעורר כולנו באותו הרגע ונבין.
נבין שהחיים ריקים,
ונבין שאנחנו מאמינים במה שאנחנו מאמינים כדי להסיח את דעתנו מהאמת,
ונבין את האמת;
נבין שהכל זמני-
וסוף סוף נבין זה את זה,
כי כולנו נבין.
ונבין שעד עכשיו כולנו חיפשנו מסגרות להשתייך אליהן,
ונבין שהצלחנו,
ונבין את השיחות הליליות שלי שתמיד נפתחות בשאלה למה-
ונבין מדוע אין תשובה.
יום אחד נתעורר כולנו באותו הרגע ונבין.
נבין למה התנפלו עלי בתגובות,
נבין למה לא טרחו לענות.
נבין, שכאשר אני כותבת "נבין" אני מתכוונת אלי ואליכם, כלומר אנחנו- כלומר, עוד שיוך לקבוצה.
נבין שכל משפט שלי מתחיל ב"נבין" כיוון שעכשיו עינינו מסומאות מהחומריות והרוחניות גם יחד.
יום אחד נירדם כולנו, מבינים.
ונבין, שהחיים שלנו יסתיימו בקרוב.
יום אחד עוד תחזרו לקטע הזה ותבינו אותו.
עד אז, אני פה לבד.
תגובות (6)
אכן לא מובן…
'מסגרות להשתייך אליהן' – כך היית צריכה לכתוב, כי מסגרות הן נקבות.
"כיוון שעכשיו עיניו מסומאות…" – עיניו של מי מסומאות? מה? לא הבנתי… עיניו של המשפט אולי… לא יודע, לא הבנתי. אכן לא מובן…
וואי ממש יפה !
אין לי מה לרשום (:
פשוט אהבתי
דרך אגב, הסיפור (אם אפשר לקרוא לו ככה) יפה.
מצד אחד, אני מרגיש בעל חשיבות, כיוון ששימשתי לך השראה לסיפור שכזה. מצד שני, אני מרגיש חסר חשיבות, וזה מהסיבה שקראתי את הסיפור.
אכן מעורר מחשבה… (אני מבין שאיכשהו, הוזכרו בסיפור כמה מהרעיונות מ'נמשיך להאמין'. אני צודק?)
אכן. המחשבות האלו מתבשלות במוחי (אין דרך אחרת לתאר את זה) כבר זמן רב, ואתמול קראתי את "נמשיך להאמין" והחלטתי לכתוב אותן. שמחתי לקרוא שהסיפור (אם אפשר לקרוא לו ככה) גרם לך להרגיש חסר חשיבות (לא בקטע רע), או גרם לך להרגיש בכלל. זו הייתה מטרתו.
אשר למשפט "כיוון שעיניו מסומאות" כוונתי היא "עינינו" (ברחה לי נ'). תודה על תשומת הלב!
יתוקן
בנוסף לכך, שכחתי לציין שאתה, כמובן, צודק בקשר ללשון נקבה ב"מסגרות להשתייך אליה(ם)". טעות של חוסר תשומת לב. אודה לך אם תוכל בהמשך לעזור לי, יש לי קצת הפרעות קשב וריכוז, ושנייה אחת של חוסר תשומת לב עלולה לגרום לטעות מצערת שכזאת.
גם לי קורות טעויות הנובעות מחוסר ריכוז (או במקרה שלי, כתיבה פזיזה). קריאה של הסיפור לפני הפרסום בדרך כלל פותרת את רוב הבעיה…