אהבה קוראת רק פעם אחת בחיים פרק 2

התחלתי לרעוד מפחד. לא ידעתי אם כדאי לי לענות לו או… פשוט להתעלם ממנו! בסופו של דבר החלטתי לענות, כל כך רציתי לדעת מה הסיבה שהוא מתקשר אליי!
אני:"הלו?"
מקס:"היי"
אני:"למה התקשרת..?
מקס:"רגע יש את נטפלת עליי חחח מה עם שלום מה שלומך חח"
אני:"מצטערת אני פשוט מאוד לחוצה בגלל איזשהו עניין קטן שקשור אלייך.."
מקס:"אם זה קשור למה ששיראל אמרה את יכולה להירגע"
אני:"היא בטוח אמרה עליי משהו רע נכון?"
מקס:"האמת שכן אבל אני לא הקשבתי לה, כל מה שהיא אמרה עלייך בעייני הוא פשוט לא נכון!!!"
אני:"תודה שאתה חושב ככה. האמת היא שאתה הראשון שחושב ככה…"
מקס:"לא יכול להיות, יש ילדים שממש מאמינים לה?!"
אני:"כן בגלל זה אין לי חברות רק אחת יחידה."
מקס:"אני אשמח להיות ידיד שלך."
הלב שלי שוב פעם בחוזקה, בדיוק כמו שהוא פעם על האוטובוס. למה שהוא יאמר שהוא רוצה להיות ידיד שלי לעזעזל!!! מה הוא רוצה להתאבד מבחינה חברתי?!
עניתי לו:"לי לא תהיה בעיה עם תהיה ידיד שלי, ההפך אני דווקא אשמח אבל… שיראל"
מקס:"למי לעזעזל אכפת ממנה!!
אני:"חחח תודה לך."
מקס:"טוב תשמעי אני צריך לסיים נדבר מחר בבית ספר. ביי."
אני:"להתראות".
ניתקתי. אני מרגישה כאילו כל השיחה הזאת לא באמת התקיימה! בחיים שלי לא חשבתי שמישהו ירצה לדבר איתי בכלל!!! כי כאילו, אני דוחה, מגעילה, מכוערת… למה שמישהו כזה מהמם ידבר איתי?!
ישר אחרי שסיימתי לדבר איתו, שלחתי לליאל הודעה באימייל:"את לא מבינה עם מי דיברתי עכשיו עם מקס!!! הילד החדש והמהמם הוא אשכרה רוצה להיות ידיד שלי!!!"
שלחתי לה בשיא ההתרגשות.
פתאום איליי נכנס לחדר, הוא בדיוק התעורר מהתנומת צהריים שלו אז הוא בא אליי לבקש ממני להכין לו משהו לאכול כי אמא ואבא בעבודה. הלכתי איתו למטבח והתחלתי להכין לו חביתה. התחלתי לטגן את החביתה עם קצת שמן, ואז אני רואה את ליאל בחוץ בוכה!
כיביתי את האש ואמרתי לאיליי להישאר בבית ושאני כבר חוזרת. נעלתי את נעליי הבית אבל שחכתי לקחת ג'קט ובחוץ היה פשוט קפוא, ולפי מה שראיתי ליאל הייתה כמעט ללא בגדים!
רצתי אליה, היא רעדה, השפתיים שלה היו סגולות והיא הייתה מלאה בפצעים ועם דם המון המון דם!
בלי לשאול כלום, כמעט לפני שהיא התעלפה לי ביידים לקחתי אותה ישר אל תוך הבית שלי. לא רציתי שאיליי יראה אותה כדי שלא יפחד.. אז אמרתי לו להדליק את הטלוויזיה לראות בובספוג או משהו כזה רק שלא יסתובב. נכנסנו לתוך הבית, ליאל רעדה והיא התחילה לאבד הכרה. לקחתי אותה אליי לחדר שמתי מעלייה לפחות איזה חמישה סמיכות פוח עבות רק כדי שהיא תתחמם קצת ולא תאבד הכרה.
אני:"ליאל את מוכנה להסביר לי מה לעזעזל קרה?!"
ליאל:"אנננננני קקקקקקר ללללי…"
הבנתי שהיא נסערת מדי בכדי לדבר אז עזבתי את השמיכה והמשכתי לגרום לזה שהיא תרגיש חום. סגרתי את כל החלונות בחדר, שמתי מעליה עוד שמיכת פוח, ירדתי למטה והכנתי לה במהירות תה צמחים מרגיע וניסיתי להרגיע אותה, לבסוף היא נרדמה. ירדתי למטה לדבר עם איליי.
איליי:"מה עשית שם למעלה?"
אני:" אהה כלום ליאל רצתה לבוא ולשחק איתי אז אמרתי לה שתיכנס."
ליאל:"אה.. ואמא מרשה לך להביא חברות?"
אני:" אהה כן היא מרשה…"
ליאל:"טוב וליהיא לא סיימת הכין לי חביתה!!!"
אני:"אוי נכון שחכתי אני מכינה לך עכשיו."
הכנתי לו ונתתי לו שיסיים לאכול מול הטלוויזיה שככה אני אוכל לעלות ולבדוק מה קורה אם ליאל.
לאיל התעוררה והיא לה מבט מפוחד על הפנים.
אני:"היי ליאלי, איך את מרגישה?"
ליאל:"יותר טוב. תודה שטיפלת בי."
אני:"בשביל מה יש חברות?"
ליאל: חחחחח."
אני:"ליאל את מוכנה להסביר לי מה לעזעזל קרה לך?"
ליאל:"מה שקרה זה כשחזרתי הביתה מבית הספר, שיראל והחבורה שלה ועוד כמה בנים עקבו אחריי. ניסיתי להיתחמק מהם ולא הצלחתי. שיראל התקרבה אליי ואמרה לי הייי לוזרית איפה החברה שלך הלוזרית השנייה? אני עניתי לה שהיא כבר בבית. ואז היא אמרה: תודיעי לה שאין לה שום סיכוי עם מקס הוא שלי! כמובן שגם לך אין שום סיכוי איתו נכון חנונית? אני ביקשתי ממנה שתעזוב אותי והיא לא עזבה. ואז ראיתי אותה נוקשת באצבעותיה לכיוון הבנים. לא הבנתי מה זה אומר אבל פשוט המשכתי צרחתי אליה שתעזוב אותי בשקט. הבנים התקרבו אליי והתחילו לתת לי מכות כואבות ברמות. אחרך כף הם גם קרעו לי את הבגדים והשאירו אותי חסרת הכרה על הריצפה. אחרי שעה בערך התעוררתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי. ושם את ראית אותי, הולכת מוכה וחסרת אונים בקור הנוראי הזה.
אני:"ליאל זה ממש נורא את חייבת לספר את זה למישהו!"
ליאל:"אני יודעת אבל אני…"
ריאתי הבעה לא נעימה בפרצופה ומה שקרה זה שהיא הקיאה עליי. לא כעסתי אלייה בכלל. היא אמרה לי שהם נתנו לה המון מכות בבטן לכן היא הקיאה.
אני אמרתי לה שלא תדאג והכל יהי בסדר תירדמי עוד פעם ואני כבר אתקשר אל ההורים שלך.
היא נרדה, התקשרתי להורים שלה והם לא ענו.
בדיוק אחרי שסיימתי להתקשר, אמא ואבא נכנסו. כמובן שאיליי ישר רץ אליהם לחבק אותם. אמא שמה לב שאני מאוד נסערת והיא שאלה אותי מה קרה והסברתי לה.
היא הסתכלה עליי במבט כועס ואמרה מחר אני מתקשרת למנהל של הבית ספר המטומטם שלכם ואז אני לא אבוא לבד אני אבוא אם אמא של ליאל להראות למנהל הזה מה הבית ספר הזה גרם לילדה המסכנה הזאת!!!!
רציתי לענות לה שלא תעשה אבל… לא יכולתי משהו חייבת להיעשות בנוגע לזה.
אחרי כמה דקות אני שומעת את ליאל קוראת לי: ליהיא ליהא!!!!!!
רצתי אלייה בשיא המהירות….