קצת מהכל- פרק 11

אחרי שהתנקנו ובעיקר שטפנו ידיים לבשנו את הבגדים החגיגיים והלכנו למסעדה. הוא היה המום מהשמלה שבחרתי לקחת, טוב נו הוא אמר להשקיע, אני ממלאה אחרי הוראות. הוא מידי פעם בהה, סתם בשביל לראות איך אני נראית, וזה תמיד מחמיא. אני מצידי גם העברתי את מבטי אליו מידי פעם, גם הוא לא מכוער בכלל.
" לאן נוסעים? " שאלתי כשעליתי על האופנוע.
" מסעדה טובה שאני מאוד אוהב, את תאהבי אותה ".
" בסדר " אמרתי בצחוק וכרכרתי את ידיי סביב בטנו.
המסעדה הייתה מצוינת, ואחריה הסיע אותי יואב הביתה. נפרדנו בנשיקת לילה טוב ובהבטחה שנדבר. ירדתי מהאופנוע ואז הוא תפס שוב בידי.
" אז רק רגע אני רוצה לשאול משהו " הוא אמר.
" דבר " אמרתי בחיוך והסתכלתי על עיניו היפות.
" אז מה אנחנו? ".
" אנחנו יוצאים, לא? זו כולה הפגישה השנייה.. אם זה יתפתח אז מתישהו נקרא לעצמנו זוג ".
" בדרך כלל אחרי כמה פגישות את מחליטה שאת בזוגיות עם מישהו? " הוא שאל עם חיוך גדול וליטף את כתפי.
" אני לא הייתי במערכת יחסים רצינית כבר שנתיים בערך.. ".
" באמת? " הוא שאל מופתע.
" זה תמיד היה התחלות אבל זה לא המשיך, אף פעם גם לא באמת היה לי זמן לעשות עם זה משהו, אני בנאדם מאוד עסוק. זה היה מין טיימינג מושלם כשנפגשנו. אני לא עסוקה יותר מידי ואני עדיין מצליחה לשמור על קשר. מבין? ".
" ברור " הוא אמר לי בחיוך, " אז כשנגיע, ובכוונה אני לא אומר אם, רק תזכרי להודיע לי " הוא אמר ונישק לשפתיי ברכות. התנתקתי ממנו אחרי כמה שניות בחיוך גדול ואיחלתי לו לילה טוב.
השעה הייתה כבר מאוחרת מאוד כשיצאתי מהמקלחת. היה בסביבות אחת וחצי בלילה, ובהתחשב בזה שאני צריכה לקום בעוד כמה שעות הדבר לא עודד אותי, אבל פגישה עם יואב שווה הכל. הוא בכל מקרה ווידא לפני הפגישה שאני אוכל להסתדר עם כמה שעות שינה, ואסור לי במילא להתלונן. שנייה לפני שכיביתי את האור הטלפון שלי צלצל, למזלי הוא לא צלצל להרבה זמן כי פחדתי שהוא יעיר את כל הבית. 'עידו' הופיע לי על הצג. קרה משהו שהוא מתקשר אליי בשעה כזו?
" לך לישון " אמרתי בצחוק כשעניתי לטלפון ונכנסתי מתחת לפוך.
" שלום גם לך " הוא אמר צוחק.
" הכל בסדר? ואתה נשמע ערני לגמרי.. לומדים מחר גאון ".
" אני יודע אני יודע, פשוט רציתי להתייעץ איתך עכשיו בקשר למשהו ".
" זה דחוף עכשיו? " שאלתי.
" אכן " הוא אמר לי נחוש.
" קרה משהו? אתה מלחיץ אותי ".
" תשמעי את זה " הוא אמר לי.
" הא? ".
"' הכירו את ליה אמסלם. ילדה הנראית רגילה לגמרי, אבל בתוכה מסתתרת דוגמנית ואולי גם כותבת. דואגת תמיד שהצילומים יהיו טובים, מתוקתקים, אבל לרגע לא שוכחת את החברות ואת השאיפות לעתיד. רוצה תמיד שיהיה טוב, ומתייחסת למקצוע כמו שצריך להתייחס למקצוע, כהכנסה. אולי בעתיד תמצאו אותה ככתבת. כתבתו של עידו צור'" אמר לי עידו. אני נשארתי די בלי מילים. זה היה אמיתי, זה היה כתוב כמו כתבות שהייתי רגילה לראות באינטרנט רק פי מאה יותר אמיתית. בלי משפטים קליטים, בלי משפטים שחוזרים על עצמם מכתבה לכתבה, הוא כתב כמו שלדעתי באמת צריך לכתוב.
" וואו " אמרתי לבסוף, " תודה ".
" זה נראה לך טוב? " הוא שאל חושש, החוסר ביטחון שלו מקסים אותי, " אולי קצר מידי? לא קולע? משהו? ".
" זה מצוין " אמרתי כשאני מרגישה את הדמעות בעיניים.
" אל תבכי " הוא אמר לי צוחק ואני ניגבתי כמה דמעות קטנות שאיימו לצאת לי מהעין.
" אבל זה מרגש.. כתבות כאלה אני בדרך כלל לא מקבלת, וגם עכשיו כשאנחנו כל כך מסתדרים, כשיש בינינו קשר ידידי כל כך טוב. הייתי צריכה מישהו כמוך " אמרתי בשיא הכנות. בעבר לא הייתם שומעים ממני את המשפט הזה.
" אני שמח שיש לי אותך " הוא אמר לי בשיא הביטחון והחיוך שלי רק עלה.
" ועכשיו תודה על האישור ולילה טוב, אני מתחיל להרגיש את העייפות ".
" לילה טוב עידו " אמרתי בחיוך.
" לילה טוב ".