להזכר? סיפור חדש שאני מנסהה :)

הי נשמותת, יש לי רעיון לעוד סיפור, אני אשמח אם תקראו ותגידו לי אם להמשיך או לא,
אני חושבת שזה יהיה סיפור יפהה

אני פוקחת בקושי רב את עיניי, בהתחלה אני רואה מטושטש, אבל כעבור מספר שניות ראייתי מתבהרת, אני נמצאת בחדר לבן, לא ברור לי איפה אני, אני משפשפת את ראשי בכאב,
ועוצמת את עיניי בתקווה שכשאפתח אותם אהיה במקום אחר, אולי אני חולמת?
אני פוקחת את עיניי שוב, אבל כלום לא השתנה,
אני עדיין נמצאת בחדר לבן, על מיטה של בית חולים,
על ראשי מונחת תחבושת לבנה,
"דוקטור! הייא התעוררה!!" מישהו צועק לידי, קולו נשמע כאילו הוא צועק ממרחקים,
אני מבולבלת, לא מבינה,
אני מביטה בו, הוא מחייך, על פניו ניכר החוסר שינה שלו, אבל הוא נראה מאושר,
"את בסדר?" הוא שואל אותי בחיוך גדול,
"אני… אני חושבת" אני אומרת בקושי רב, כל מילה שאני מוציאה מפי דרוש מאמצים רבים,
הדוקטור נכנס לחדר,
"קייל, אני מצטער אבל אני צריך לעשות לה כמה בדיקות, תחכה בחוץ?" הוא אומר ומי שכנראה שמו קייל מהנהן ויוצא מהחדר,
"איך את מרגישה?" הוא שואל אותי
"אני בסדר" אני אומרת ומרגישה דקירה קלה בראשי,
"אני ישאל אותך כמה שאלות ואת תעני לי, טוב?" הוא שואל בקול עדין
"בסדר" אני אומרת
"את זוכרת מה קרה?" הוא שואל אותי,
"לא" אני אומרת, הוא מהנהן ורושם משהו בפנקס שהוא מחזיק בידו
"את זוכרת מי זה מי שהיה איתך בחדר עכשו?" הוא שואל אותי, אני מנסה להזכר,
"לא" אני אומרת, הוא מהסס מעט ואז שואל עוד שאלה
"את יודעת איך קוראים לך?" הוא שואל בכמעט לחישה
אני מאמצת את זיכרוני, אבל כלום לא עולה לי לראש, כאילו מישהו בא ולקח לי את כל הזכרונות,
"ל..לא" אני אומרת ודמעות ממלאות את עיניי,
"די… די… אל תבכי" הוא אומר ומנסה להרגיע אותי, אני מושכת באפי, מנסה לא לבכות
"א…אתה יכול לספר לי עלי?" אני שואלת אותו לאחר דקת שתיקה
"אני חושב שאני יגיד לקייל לספר לך" הדוקטור אומר ויוצא לקרוא לקייל, אני שומעת אותם מתלחששים מחוץ לחדרי, ולאחר שתי דקות קייל נכנס, עינייו אדומות מבכי
"קוראים לך רוז, רוז קליין, את בת 17, בכיתה יא', יש לך אמא ואבא ואח אחד גדול- רוי" הוא אומר ישר, עוד לפני ששאלתי
"אז מי אתה?" אני שואלת בחשש, לא יודעת למה לצפות, יכולתי לראות עליו שהוא נפגע משאלתי,
"אני קייל, החבר שלך"