קצת מהכל- פרק 10

באותו הערב אחרי שחזרתי הביתה כבר הרגשתי את ההתרגשות לפני הפגישה עם יואב. הוא אמר לי שהוא יבוא לאסוף אותי מהבית וביקש את הכתובת מוקדם יותר בצהריים. משהו הרגיש לי נורא טבעי בלצאת איתו לעוד מקום. רוב הזמן שהייתי בבית הייתי על המחשב, או שחשבתי על ההצעה של עידו, באמת יכול להתאים לי להיות כתב בעיתון לנוער? אולי.. זה מרתק אפילו.
בשעה שמונה הטלפון שלי צלצל.
" כבר שמונה?! " שאלתי מופתעת אל שפופרת הטלפון.
" בוקר טוב גם לך " אמר לי יואב בצחוק.
" אתה כבר פה? " שאלתי.
" אכן " הוא אמר.
" טוב חכה שנייה, תעלה אני אבקש מאמא שתכניס אותך. פשוט לא שמתי לב שכבר הגיעה השעה, מצטערת ".
" אין על מה " הוא צחק. " אני מחנה את האופנוע ובא אלייך ".
" אופנוע? " שאלתי.
" כן כן, יש לי גם אופנוע. טוב אני בדלת, נתראה " הוא אמר וניתקתי את השיחה. צרחתי לאמא כדי שתפתח את הדלת, תוך כמה שניות הוא היה אצלי בחדר כשעמדתי מול הארון.
" היי " אמרתי וניגשתי כדי לתת לו נשיקה בלחי.
" אחלה חדר יש לך " הוא אמר צוחק והתיישב על המיטה. המשכתי לעמוד מול הארון מנסה לחשוב מה ללבוש.
" אה כן שכחתי להגיד לך, תלבשי את הבגדים הכי פשוטים שלא אכפת לך ללכלך, לי יש כאלה בארגז מאחורה בשקית, ותביאי אולי עוד איזה משהו יותר אלגנטי לאחר כך ".
" דרישות יש לך " צחקתי והוצאתי כמה בגדים. החלטתי מה ללבוש די במהירות, והוצאתי גם עוד שמלה קצת יותר אלגנטית ללבוש לאחר כך.
" עקבים? " שאלתי אותו כשחזרתי לחדר אחרי שהתלבשתי.
" לא באמת משנה לי, את במילא תורידי אותם ".
" אתה מסקרן " צחקתי ואחרי עוד כמה אירגונים יצאנו מהבית.
כשהגעתי לסטודיו לא ממש הבנתי מה אני עושה שם. הסתכלתי סביב, המוני פסלונים, יצירות, עבודות אומנות, המוני דברים שהייתי רוצה לדעת לעשות. ראיתי ציורים שריגשו אותי, וכאלה שראיתי שהם בתהליך עבודה, חלק מהם הזכירו לי רגשות שעוברים לי עמוק בתוך תוכי.
" בואי, בואי לפה " יואב אמר והושיט לי את ידו.
" איפה אנחנו? " שאלתי כשאחזתי בידו.
" אחותי אמנית " הוא אמר בצחוק, " וזה הסטודיו שלה. היא שאלה אם אני רוצה לעזור לה ואמרתי לה שאני אשמח. את רואה את הפסל הלבן הזה? " הוא שאל ואני העברתי את מבטי לכיוון שהוא הראה לי. ראיתי פסל עומד, לבן לבן, נקי מכל דבר. " את זה אחותי הכינה מגבס, טוב גבס זה אולי השכבה האחרונה. בכל מקרה היא ביקשה ממני לצבוע אותו. יש פה המון המון צבעים, והדרך הכי מקורית לצבוע אותו היא לקחת מברשות ולהתחיל להתיז צבע. חשבתי שזה יהיה רעיון מקורי ונחמד לפגישה שלנו " הוא אמר בחיוך והפנה סוף סוף את מבטו אליי. הסתכלתי עליו בעיניים נמסות, זה כל כך מקסים. משום מה תמיד היה לי קשר חשוב לאומנות כזו, ובמקום שבו הבובה או הפסל עמדו אני רגילה לעמוד מול המצלמות. היה משהו נורא קסום בעמידה של הפסל. חייכתי אליו והנחתי את הדברים שלי בצד. הורדתי מעליי את נעלי העקב וניגשתי אליו. עכשיו כבר הרגשתי כמה אני יותר נמוכה ממנו.
" נתחיל? " שאלתי בחיוך.
" שתי שניות " הוא אמר לי, לקח את הדברים והלך למאחורי חוצץ החלפת בגדים, היה לה אחד כזה בסטודיו, מעניין למה. הוא חזר כשהוא לבוש בחולצה מלוכלכת וג'ינס קצת קרועים שלושת רבע. הוא היה נראה כמו קיבוצניק
" עכשיו אפשר להתחיל " הוא הכריז.
העבודה על זה הייתה אחד הדברים הכי כיפים שיצא לי לעשות בתקופה האחרונה. הרגשתי חופשיה כשזרקתי את כתמי הצבע על הפסל הלבן, שקיבל פתאום חיים ביחד עם הצבע. יואב ואני לא הפסקנו לדבר בזמן הזה, למדתי להכיר אותו, את האדם שהוא באמת, הרבה יותר מהמוזר שמתחיל עם מישהי ברחוב. היה משהו בקסם שלו. הוא לא רצה לראות אותי חגיגית או ללכת איתי למקומות הסטנדרטים, הוא לא רצה להוכיח שהוא טוב יותר כמו הבנים השוויצרים שתמיד התחילו איתי, הוא לא חיפש לראות איפה אני יפה מידי אלא רצה אותי בבגדים הפשוטים. הוא היה כמו הילד שאף פעם לא יצאתי איתו, הילד הטוב מהשכונה.
בשלה מסוים הרגשתי את הכאב בידיים, בזרועות, זה לא דבר קל לזרוק ככה צבע, צריך לעבוד על זה עם כל הגוף. הלכתי כמה צעדים לאחור כדי לראות מה עשינו. המראה היה עוצר נשימה, הרגשתי שהיא תאהב את זה. יואב הסתובב אליי וראה שאני עומדת ובוהה בפסל. הוא התקרב אליי ועמד באותה זווית בה אני עמדתי.
" ידעתי שאת האדם הנכון לקחת לפה.. " הוא אמר לי בחיוך וראיתי בזווית העין שהוא מעביר את מבטו אליי. אני לא יכולתי להוריד את הפנים שלי מהפסל.
" תגיד " אמרתי לו, " אתה חושב שאחותך תוכל לעשות לי משהו לחדר? ".
" אני חושב שהיא תשמח " הוא אמר לי בחיוך. הסתכלתי עליו, על הפנים הקצת מלוכלכות שלו ובעיקר על טוב העיניים שלו. הנשיקה בינינו לא איחרה להגיע.