אהבה קוראת רק פעם אחת בחיים

אני פוקחת את עייני בתחילתו של יום בהיר. ואני יודעת שבבית ספר מחכה לי יום ארוך וקשה. אני פותחת את הטלפון לראות אם יש לי הודעות חדשות ואני מגלה את אותן הודעות רק באופן מגעיל יותר:" את מכוערת, איכס יא גועל,את מפלצת, לכי תחזרי לחור שממנו באת…." ועוד הרבה. אני כבר התרגלתי להודעות האלה לכן אני לא נפגעת. ירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר וכרגיל אני רואה את אמא ואבא רבים על שטויות. אני מנשקת את איליי (אח שלי בן ה-4) ואחרי זה אני רצה לצלחת וטורפת את הכל!!! סיימתי לאכול ועליתי למעלה לסיים להתארגן. חרי שסיימתי ירדתי במהירות ורצתי דרך פתח הדלת כדי לא לאחר לאוטובוס. יצאתי החוצה ואז אני פוגשת את ליאל (החברה הכי טובה והיחידה שלי) גם ליאל עוברת בריונות אז אנחנו מסתדרות פשוט מצוין.
ליאל:"היוש לילוש"
אני:" היוש ליאל"
ליאל:" תקשיבי את לא מבינה מה גילתי אתמול!!!"
אני:" מה מה גילית?!?!"
ליאל:"יש לנו ילד חדש בשכבה בשם מקס, הוא מארצות הברית והוא לא מדבר עברית כל כך טוב אבל שמעתי שהוא חתיך הורס!!"
אני:"מה זה יעזור לי ולך? גם ככה אף אחד בקושי מסתכל עלינו".
ליאל:"אז מה נו… הוא חדש הוא לא יודע שאני ואת לא מקובלות…"
אני:" תאמיני לי ליאל הוא יקלוט את זה בשנייה שניכנס לבית ספר".
ליאל:" ואם לא! ואם הוא יתאהב בי או בך?!"
אני:" חחחחחח ליאל תמשיכי לחיות בסרט".
נכנסנו לאוטובוס וכרגיל קיבלנו את אותם מבטים שמשפילים אותנו כל יום ואת אותם הקללות הפוגעות.
התיישבנו בחלק האחורי של האוטובוס כדי שאף אחד לא ימשיך ללעוג לנו.
פתאום ראינו אותו, את מקס, ליאל צדקה במשהו אחד הוא פשוט חלומי!!! יש לו עיינים כחולות ושער שחור והוא לבש ג'ינס כחול וחולצה בצבע לבן ונעליי סניקרס שחורות. אחרי שכולם בירכו אותו לשלום הוא התקדם לכיוונינו לא הבנו למה אבל לא אמרנו מילה. ואז כשאני לא שמה לב הוא פשוט ישב לידי!!! הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה כי לא ידעתי אם לומר לטו שאני לא מקובלת ושאני לא רוצה להרוס לו את המעמד החברתי, או פשוט לשתוק ולתת לו לשבת שם. אחר כך נכנסה מעיין, "המלכה" של הכיתה עם החבורת "נסיכות" שלה. ברור שהיא קלטה ישר שמקס חתיך אז היא אמרה לו לקום ולא לשבת ליד הלוזריות האלה, אבל הופתעתי למראה עייני!! הוא לא קם! העלתי חיוך קטן מבלי שמעיין תראה. מעיין הסתכלה עליו ואמרה לו באנגלית שבכיתה היא תדבר איתו. מקס הסתכל עליי והתחיל איתי שיחה.
מקס:" היי מה השם שלך?"
אני: " ליהיא.."
מקס:" למה את כל כך מתבייש בי?"
אני:" חחח אומרים מתביישת ו…אני פשוט ילדה לא מקובלת ואתה לא רציתה ללכת מימני וזה אף פעם לא קרה".
מקס:" למה שילדה יפה כמוך לא תהיה מקובלת?"
אני הסמקתי ואמרתי:"תודה אבל לצערי זו המציאות שלי."
האוטובוס הגיע לבית ספר ומעיין משכה את מקס ישר החוצה בכדי לדבר איתו.
יום הלימודים נגמר. אין לי מושג מה מעיין אמרה לו אבל חששתי שאולי הוא לא ירצה לדבר איתי.
אחרי בערך שעה כשהגעתי הביתה הטלפון שלי צילצל, זה היה מקס….